בזמן האחרון אנחנו מתים על טופו בבית. אפילו הסרבן האחרון נכנע לאחר שטרף מנת טופו פיקנטית וחריפה עם רוטב משגע בטעות ונדהם לגלות שמדובר בטופו, שתמיד טען שלעולם לא יטעם.
אין כמו טופו, הוא סופג ומקבל כמעט כל טעם שמשודך לו, חסר התנגדות ומקבל באהבה טעמים חדשים.
אני אוהבת את היכולת לשדך לו טעמים חזקים כאלו שאני אוהבת ולצלות אותו כך שהוא הופך לפריך ומענג.
את שיפודי הטופו הכנתי ביום העצמאות, לטבעוניות שלי אבל מאז אני לא מפסיקה להכין אותם.
את אהבתי לטעמים ההודים אתם יודעים, וכאן קוביות הטופו מונחות במרינדה הודית עזת טעם לכמה שעות, ואחכ נצלות בתנור עד שהן משחימות ומקבלות מעטה פריך וטעים בטרוף.
לצד שיפודי הטופו אני מגישה אורז קוקוס ריחני ומתקבלת ארוחה נפלאה.
במהלך חיי עברתי תהליך ארוך ומרתק של סקרנות ושייכות קולינרית. נולדתי למטבח הפרסי, חציתי את האוכל הישראלי ואת דרכי המשכתי בניו יורק, שם למדתי בבית ספר לבישול צרפתי. עבדתי בשלל מסעדות שעסקו בעיקר בחומרי גלם יקרים והתוודעתי למגוון מטבחים. מהאסייתי ועד הרומני, מהספרדי דרך היווני, מכולם שאבתי טעמים, אהבות וטיפול שונה בחומרי הגלם. אכלתי במסעדות עטורות כוכבים והתפעלתי מגאונותם של שפים מפורסמים. אבל בסוף, כמו בכל סוף, התעייפתי, והגעתי אל מה שנכון לי, אל השקט של סירי התבשילים, אל הממולאים, אל ריחות שמזכירים לי את הבית שלי. כולי תקווה שגם לכם הסירים האלה ימלאו את הבית בשמחה ובהתכנסות משותפת. אל תפחדו מהמתכונים, פשוט היכנסו למטבח ותתחילו לבשל.
עוד עליי >
היי רותם 🙂
כתבת כפית טיקה מסאלה, האם זה תבלין? לא שמעתי עליו
תודה רבה מחכה להכין
תבלין, יש בסופר