לחמניות שום קטנטנות נתלשות

כשגרתי בניו יורק היו לי המון קשיים.

מזג אוויר נוראי, געגועים להורים,

קפה מחורבן ויותר מדי אמריקאים.

אבל דבר אחד היה ברור,

לחמניות שום קטנטנות במסעדה האיטלקית בשדרה השניה, היו כאלו שהכל הצדיק את השהות שלי בעיר הגדולה.

פעם בשבוע, לפחות, הייתי מתחננת על נפשי לאכול באיטלקיה המהממת שבשדרה הרחוקה, עופר היה מחייך ומשיב “שוב הלחמניות שום הארורות האלו?”

הפרצוף שלי הסגיר אותי, תשוקה לאותן לחמניות שום קטנות בגודל ביס טבולות בשמן זית שומי ולוהטות ישר מהתנור היו משגעות אותי.

הן הגיעו לחמניות שום קטנטנות וצמודות אחת לשניה, בערך עשרים במגש, ואנחנו היינו תולשים ואוכלים, תולשים וטורפים, עד שכאבה לי הבטן.

יום אחד אפילו התחננתי לאלוהים שיעזור לי להיגמל מההתמכרות ללחמניות שום והוא הקשיב, כי נפתחה מסעדה חדשה עם פסטה משגעת וההיא הקטנה נשכחה.

וגם לחמניות השום נשכחו.

עד אתמול.

פתאום נזכרתי והייתי חייבת.

מכירים את זה שאתם חייבים?

לחמניות שום קטנטנות בדיוק כמו שהיו שם, עם אותו הקשר ואותו שמן הזית הנפלא והשום. הוי כמה שהן טעימות. הבחוץ פריך, בפנים הן רכות כמו עננים והטעם, בדיוק כמו שזכרתי.

לחמניות שום קטנטנות נתלשות