קימצ’י של ג’ין

שנה שלמה שאני מביטה בעיניים כלות במטעמים קוראנים מופלאים ומגרים, מסודרים על צלחות קרמיקה יפייפיות.

מסתכלת בפיד של ג’ין ולוחשת לעצמי שוב ושוב שאני חייבת לטעום.

אבל רגע, אני מקדימה את המאוחר.

מי זאת ג’ין?

ג’ין נולדה בקוריאה, עברה לניו יורק ללימודים גבוהים וסיימה תואר שני באדריכלות. בניו יורק היא פגשה את האהוב שלה.

וכן, הוא ישראלי, בן של חברה שאני אוהבת במיוחד. וכך בעקבות אחת האהבות הכי גדולות שראיתי הם התחתנו, וג’ין עברה לגור בארץ לצידו.

בימים טרופים אלו שקבלת הזר ושנאת חינם נמצאים לצערי במדינתנו אין משהו שמרחיב לי את הלב כמו הזוג הזה. כמה הכלה וקבלה, כמה אהבה והבנה, להביט ולהעריץ. להסתכל וללמוד על זוגיות.

וכך לאחר תחנונים, לאמא ולכלה, הגעתי בצהרי יום אל ג’ין.

ביקשתי מראש ללמוד להכין קימצ’י.

לי ולקימצ’י יש היסטוריה ארוכה, וחשבתי שהיא תתן לי מתכון שווה ואתמכר לי לקימצ’י בשקט, ממש לא תיארתי לעצמי את ארוחת הצהרים המופלאה שג’ין הכינה לי.

ביד בטוחה וחיוך ששמור רק לנשים קוריאניות יפהפיות על אמת (והוי כמה שהיא יפה) היא חתכה, טחנה, הסבירה, הגישה ובעיקר ריגשה.

ומה ריגש אותי? המורכבות של הטעמים באוכל שלה, העדינות שבה הגישה לשולחן, האסתטיקה הכה מיוחדת של האוכל שהוגש לנו. שום מרכיב לא הוגש סתם, לכל מנה היה זמן ודרך לאכול אותה.

ביקשתי קימצ’י שעשוי מכרוב סיני ולכן הארוחה כולה הייתה סביב הכרוב. אין לתאר מה היא הגישה לשולחן.

קודם כל היא הגישה לשולחן רולים קטנטנים של כרוב חלוט ממולאים באורז מעודן ומעל מעט טונה מתובלת וחריפה, לאחר מכן היא הכינה פנקייק הכי טעים שאכלתי בחיי שהיה מורכב כמובן מכרוב ושרימפס. הלוואי ואוכל להסביר לכם כמה שזה טעים וכמה שזה קל להכנה. מקווה לתת לכם בהקדם את המתכון.

ג’ין הגישה לנו קערות מושלמות ובתוכן נחו בסדר מופתי ירקות טריים לצד קלויים שהסתירו אורז חמים בכמות מדויקת. הוספת שני רטבים משלימים שנחו בכלים יפייפיים שג’ין יוצרת בעצמה מקרמיקה (כן היא גם קרמיקאית) היוו מנה מדויקת קלילה וכה טעימה.

מתוך צנצנות זכוכית גדולות ומסקרנות  שנחו במקרר, ג’ין הוציאה את הקימצ’י המדובר, והניחה אותו באמצע השולחן. היו שם כמה קערות שונות של קימצ’י שהיוו כמה דרגות של התססה, כי קימצ’י הוא למעשה כרוב מותסס, שזה בערך הדבר הכי חם היום בסצנה הקולינרית,  והכי חשוב, מעבר לכמה שזה טעים שזה גם מאד בריא.

ג’ין הסבירה לי שכמה שהכרוב מותסס יותר, ועמד שנים רבות יותר כך הוא נחשב יותר. יש כאלו שיעדיפו תסיסה קצרה וטעם טרי יותר של הכרוב ולעומתם יהיו כאלו שיעדיפו טעמים חזקים יותר של תסיסה בת שנים. (אני…)

בקוריאה, כך הוסיפה, לא זזים בלי קימצ’י, אין ארוחה הגונה שבה הכרוב האדמדם הזה לא יונח על השולחן וילווה את המנות,  למעשה, כל אזור בקוראה מתגאה בסוג התבלינים המיוחדים שלו ובדרך ההכנה שלו ליצירת הקימצ’י האופיני להם.

ואז היא לימדה אותי את המתכון המושלם שלה, אותו למדה מאמא שלה, ומסבתא שלה, דורות של בשלניות רציניות עם ידיים טובות ובטוחות, והגישה לשולחן את זה שהכינה כבר לפני שנה והוא מותסס וחריף ונפלא.

התיישבנו לשולחן ,הבטתי בה בקפידה, בעזרת המקלות היא לקחה פיסה מהפנקייק והניחה עליה חתיכה נאה של קימצ’י, אז גם אני. והוי אילו טעמים התחברו להם שם,  מיד אחרי גם רול קטן של כרוב עם טונה, עוד מהקימצ’י הממכר, ושוב לקערת הירקות והאורז ועוד קימצ’י ועוד קימצ’י עד שחיסלתי קערה שלמה.

אני לא יודעת אם אתם יודעים אבל קימצ’י כהלכתו, זה לחלוטין סוג של התמכרות. כשגרתי שבניו יורק הייתה לי חברה קוראנית שלימדה אותי לאכול את האוכל הנפלא שלהם וכמובן הביאה לי אספקה טרייה של קימצ’י במשך שנים. כשטעמתי את הקימצ’י של ג’ין, דמעתי.

היה לו את אותו הטעם בדיוק, אותה החריפות, הנשכנות, התסיסה הטובה הזו.

לסיום הארוחה ג’ין המשיכה להמם אותנו. בקלילות אלגנטית היא הוציאה מהפריזר סורבה שעשוי מאפרסמון, ללא סוכר כמובן וחתכה אותו בצורה כל כך יפה על גבי צלחת פורצלן מעוטרת, לצד מאפה דלעת גם הוא ללא סוכר רק הטעם הנפלא ממתיקות הדלעת עצמה.

הארוחה של ג’ין הייתה מדוייקת, מאוזנת, מלאת טעמי אוממי שהזמן הכניס בהם לצד טריות ומחשבה עונתית.

היה לי הכבוד והאושר להיות חלק מהמטבח המפואר הזה ולחוות שעתיים מיוחדות במינן לצידה של ג’ין.

ג’ין אהובה, אני מאחלת לך התאקלמות טובה פה בארץ שלנו, והלוואי שיום אחד האוכל המפואר שלך יצא לאור.

בינתיים הנה המתכון לקימצ’י

קימצ’י