להתנתק כדי להתחבר – פאי לימון אליפות.

יצאנו לחופש, רק שנינו. כבר שנים שלא לבד ובמיוחד מאז שהזאטוט נולד. הפעם החלטנו שזקוקים רק אחד לשני ובלי רגשות אשם, בכלל.

ונפלנו על חופשה מהסרטים. עם חופים מדהימים ונופים עוצרי נשימה. ואנשים מקסימים וחברים אהובים. ושקיעות כתומות עם יין צונן ליד הבריכה וזריחות מופלאות כשחוזרים שיכורים ממסיבה.

וכל היופי הזה ואין לי קליטה.

הטלפון מת, מושבת. אין רבע קו קטן על המסך.

ואני, שבימים כתיקונם מכורה כבדה, ואין לי תקנה. כל היום מעלה, מורידה, מסמסת, מוחקת. כל תזוזה בחיי מוזכרת, אינסטגרם – פייסבוק – ווטצאפ , נשארתי בדממה.

ביום הראשון התרוצצתי כמו עכבר מעבדה מורעל. איך אפספס, איך? למי אסמס? איך לא אצלם ואשלח? איך אשמר את כל היופי הזה בלי שיברח?

טענו, שבקצה ההר,  ליד השיח הקוצני אם עומדים על רגל אחת ושולחים את היד השניה למעלה בזווית ישרה – אולי יש קליטה.

אז לא דהרתי למעלה? בוודאי שכן.

עמדתי ליד שיח דרדר בפוזיציה מביכה בחום אדיר עם מיליון יתושים והשתדלתי לנשום קצר. וגם זה לא עזר. כשאין אז אין.

הטלפון האהוב שמת, עדין התהלך איתי כל היום בתיק. קיוויתי שלפתע יתעורר, יתחיל להאיר לי ולקשקש.

והתמסרתי לחופשה, לגמרי.

בלי הסחות ובלי צפצופים. בלי מסרונים ודאגות ולייקים והפתעות. בלי מתבגרות שמתישות ובלי זאטוט שיסחט לי את הלב. רק אני הבעל והחוויות.

ביום השני הטלפון נשכח בפינה, והרגשתי משהו שונה באווירה. ההתמסרות לחוויה הייתה לגמרי אחרת. כשהשמש ירדה לים והיו עשר דקות של קסם, לראשונה, לא עמדתי בפוזיציות משונות ונתתי הוראות חדות לבעל כיצד להחזיק את המצלמה. פשוט הבטתי בפלא ונשמתי לרווחה. כשרגלי המאד מטופחות עם לק כתום וקיציי עמדו בפוזה סקסית מול טורקיז של ים נפלא ידעתי שזו תמונה קלאסית לאינסטוש, וצחקקתי לעצמי בחדווה.

הנתק העמיק, ועמו השלווה האין סופית של הווה שמורגש. ולא כדי לדווח אלא פשוט כדי להיות. ואיזה כיף זה היה. ניצחון הטבע על הטכנולוגיות שסוחטות אותי, ובגדול.

בסוף השבוע, בשדה התעופה, הבטתי בו באיבה. הבנתי כמה יופי הוא גוזל ממני וזמן ורוגע, ופתחתי אותו. כמובן.

המוני צלצולים, וסימונים ואנשים שכתבו והחיים האמתיים שלי שחיכו לי בפינה.

כשהגענו הבייתה הכנתי פאי לימון, נהדר. צהוב, חמצמץ מתקתק עם מרנג אפוי חגיגי לראשו. אני משוגעת על פאי לימון. יש בו משהו אריסטוקרטי ושחצן, כאילו שהוא יודע איזה חתיך הוא וכמה הוא שווה . לי הוא עשה קווץ’ קטנטן בלב וגעגוע למה שהסתיים.

פאי לימון עם מרנג