עוגת בראוניז מרנג קפה – כי אתם חייבים

‘יש לו סקרלטינה”, עונה לי הרופא החמוד במוקד.

“יש לו מה?” עניתי לו בכבדות, מנסה לעכל את המידע המוזר והמופלא שנזרק לחלל החדר בחינניות נוגעת ללב.

“סקרלטינה, גברת, את לא שומעת טוב?”

“גברת אני לא” הזעפתי פנים ולפתע לא ידעתי מה יותר גרוע, סקרלטינה, או גברת.

“זה בסדר, את נראית לא רע לגילך” הוסיף בחיוך אותו הרופא שלפתע נראה לי ילדון קטנטן ומעצבן עם זקנקן של מתבגרים.

השעה הייתה כזאת שהייתי אמורה ללגום בה את הקפה הרותח שלי בבית, בשלווה. במקום זאת מצאתי את עצמי עומדת במוקד עם עצבים חשופים, מרגישה הכי גברת ולא מגונדרת ושומעת מרופא ילדון שלזאטוט יש סקרלטינה.

 “זאת מחלה שנעלמה מהעולם לפני שנים, הוספתי בחרדה, “כזאת שפעם אחרונה  ששמעתי את שמה הייתה בספר נשים קטנות אי שם  כשהייתי בת חמש”

“אמא, אני לא מרגיש טוב” לחש לי הזאטוט.

“אוי מתוק שלי, אמא קצת שכחה אותך. מרוב גברת וחרשת ומילים מפחידות של מחלות”

אז לקחתי את הקטן הביתה, ובמשך 12 ימים שלמים הוא טיפס לי על כל עצב חשוף שיש. בגן כולם צווחו בבהלה מהשם הנפלא, המתבגרות עזבו את הבית לחופשה והסבים והסבתות אפילו לא צילצלו. “סקרלטינה”, נלחשה המילה באיימה.

ואני? אפיתי לי עוגה נפלאה, מה נפלאה? הורסת. כזאת, של צעירה, מדליקה ולא חלילה של גברת.

עוגת בראוניז מרנג קפה

את המתכון מצאתי אצל דונה היי הנהדרת, והוא טעים לתפארת