החלווה הפרסית היא לא החלווה שאנחנו מכירים, זו העשויה משומשום.
הָלְוָא הוא שם כולל למגוון ממתקים על בסיס קמח, חמאה, מי ורדים ומגוון אגוזים ותבלינים.
יש גרסאות רבות – כולל כאלה על בסיס שמן, קמח וזרעי כוסברה, על בסיס אורז טחון, תבלינים ועוד.
יהודי פרס נהגו לאכול חלווה לשבירת צום, שילבו אותה במשלוח מנות, והיה גם סוג אחר, שאותו נהגו לאכול בחנוכה דווקא.
משום שהיא עתירת אנרגיה (וקלוריות…), היא נחשבת כפינוק מחזק שמתאים להביא ליולדת.
יש שמכנים אותה בחיבה “הוויאגרה הפרסית”.
נשבעת לכם שהממתק הפרסי הזה הוא נפלא, קינוח מעולה מיוחד וכה יפה.
בסיר קטן מניחים סוכר ומים ומביאים לרתיחה. מבשלים במשך 10 דקות, עד לקבלת סירופ. מניחים בצד.
בסיר נפרד מניחים את הגזר, מציפים במים ומביאים לרתיחה. מבשלים עד לריכוך. מסננים ומועכים למחית חלקה.
בסיר גדול עם מכסה תואם מניחים את החמאה וממיסים על אש קטנה.
מוסיפים את קמח האורז ובוחשים עד לקבלת רביכה בגוון שזוף בהיר.
מוסיפים את מחית הגזר ומערבבים לתערובת אחידה.
בהדרגה ותוך כדי ערבוב מוסיפים את סירופ הסוכר, מי זעפרן והל.
מבשלים תוך כדי ערבוב במשך כ- 30 דקות, עד שהתערובת נפרדת מהשוליים. מצננים.
מחלקים את התערובת לכדורים בגודל אגוזי מלך ומפזרים מעל פיסטוקים טחונים.
View this post on Instagram
במהלך חיי עברתי תהליך ארוך ומרתק של סקרנות ושייכות קולינרית. נולדתי למטבח הפרסי, חציתי את האוכל הישראלי ואת דרכי המשכתי בניו יורק, שם למדתי בבית ספר לבישול צרפתי. עבדתי בשלל מסעדות שעסקו בעיקר בחומרי גלם יקרים והתוודעתי למגוון מטבחים. מהאסייתי ועד הרומני, מהספרדי דרך היווני, מכולם שאבתי טעמים, אהבות וטיפול שונה בחומרי הגלם. אכלתי במסעדות עטורות כוכבים והתפעלתי מגאונותם של שפים מפורסמים. אבל בסוף, כמו בכל סוף, התעייפתי, והגעתי אל מה שנכון לי, אל השקט של סירי התבשילים, אל הממולאים, אל ריחות שמזכירים לי את הבית שלי. כולי תקווה שגם לכם הסירים האלה ימלאו את הבית בשמחה ובהתכנסות משותפת. אל תפחדו מהמתכונים, פשוט היכנסו למטבח ותתחילו לבשל.
עוד עליי >
נראה מעולה. כבר מרגישה את הטעם 🙂
אפשר ללא ההל?
כן
נראה נהדר!
איך מאחסנים את הכדורים? בקופסא סגורה על השיש או במקרר?
במקרר אחרי יום בחוץ
הי, האם אפשר לטבען איכשהו?
כן מחמאה במקום חמאה