בורקסים אגדתיים של אמא של שבי

כשרוי ושבי מזמינים אותנו לשבת בבוקר אני מנסה להישמע אדישה.

בטלפון אני עונה בריסון, שלא תבין כוונות נסתרות, שלא תתחיל להעלם לי בשבתות.

“כן, תני לי לבדוק רגע” אני עוברת למוד נונשאנלאט, “בסדר נגיע”  אני עונה.

והיא התמימה, שמחה.

לא מבינה שגם אם ויקטוריה המלכה הזמינה אותי לאותו היום זאת הייתה דחייה ברורה, לזאת עם הכתר, איזו שאלה.

וכל השמחה הזאת מדוע? כן, היא מארחת נפלא, וכבר נתתי בעבר מתכונים שלה, אבל הסוד הכי כמוס הוא הבורקסים של חמותה.

והמילה בורקסים לגמרי מחטיאה את המטרה.

זה בורקס זה?? הדבר הקטנטן, הפריך, הנפלא, בשלל מילויים שונים וטעימים הוא מזמן אגדה.

ואני, שאוהבת אגדות רק בספרים, התנפלתי על המשימה.

התחנפתי, חיסלתי מגשים, עליתי מידה במכנסיים ואמרתי שרוצה להכיר את ההורים.

כל כך הצקתי, שבסוף הם נשברו וסידרו לי בוקר שלא אשכח אצל זאת שאצלה הכל התחיל.

ואיזה בוקר זה היה, איזו אישה.

במטבח קטן ומצוחצח להפליא אירחה אותי אישה מיוחדת במינה. במבט חד עם עיניים טובות וידיים שיודעות מה הן עושות בדיוק, היא לשה בצקים, רידדה, הסבירה, קיפלה, מדדה ושקלה. והכל תוך כדי חיוך וסיפורים מרתקים על עברה.

60 שנה היא מכינה את אותם הבורקסים בדיוק, 60 שנה של מתכון מנצח ודורות של ילדים חברים ונכדים שמכורים לטעם הזה בדיוק ומתחננים לעוד מהמשולשים הנפלאים שלה. בכמה אהבה ועדינות היא שוחחה איתי על הבצק, הסבירה לי בסבלנות ובדיוק מופתי, של אחת שמבינה בדיוק את כל הניואנסים הקטנטנים שמבדילים בין בורקס לבין גאונות.

ואני? כולי הערצה לנשים כאלו, שרואים אותן פחות ופחות לצערי. מהסוג ששומרות על מסורת אישית של מתכונים מהדורות הקודמים ומלאות בשמחה, וברצון לשמח את קרוביהם.

לפעמים, (כן, רק לפעמים) כדי לעשות אותי מאושרת, לא צריך שרשראות יהלומים, רק בורקס או שניים וקצת זיתים עם גבינה לבנה וכמה חברים טובים.

המתכון הנפלא הזה יושיב את כולכם בשבת בבוקר לשולחן הגדול, ותהייה שתיקה, אבל נשבעת שזאת תהיה השתיקה הכי טובה של העונה האחרונה.

בורקסים של אמא של שבי (יוצאים 100 בורקסים משולשים)

המתכון הזה דורש עבודה, לא אשקר. אבל בעיקר הוא דורש דיוק, הקפדה על השלבים. אין חיפופים אין קיצורי דרך. צילמתי שלב אחרי שלב עבורכם, הידיים הם ידי האמנית לאה ומה שיצא לכם הוא פשוט אחד המתכונים הכי שווים שיש.