טוסקנה בפה – קרמבל עגבניות ופסטו

השבוע, חברתי הבלגית והאלגנטית הזמינה אותי לארוחת ערב כדי שאכיר את חברותיה. מעבר לטוב טעם משובח, תיקים קטנטנים ומבטא צרפתי חינני זכרתי, שהבנות מצוידות בידע קולינרי נרחב.

השתדלתי. לבשתי שמלה שחורה וקטנה, מרחתי לק אדום וקיללתי בלב את מגמת הערבית בה למדתי 5 שנים.

הבנות היו בדיוק כפי שדמיינתי. נאות, עדינות מראה ודקיקות גו. הן ישבו בנימוס וחיכו למנה הראשונה אגב לגימות קטנטנות מכוסות שמפניה צלולות.

לפתע ,כל הסצנה השתנתה. במרכז השולחן הונחה מחבת מהבילה ועליה נראו פירורים זהובים. ליד, קערת סלט ירוק.

העדינות פרחה לה בזריזות ואת מקומה פינו מבטים נחושים.

“תיפסי את כף ההגשה וקחי לך מהר מנה” צעקה לי החברה מקצה השולחן. מכל עבר הן זינקו, הקץ לעדינות ולרכות.

“זהו מתכון מדהים שעבר בירושה מהסבתא הצרפתייה לאמא ועכשיו אליה” הסבירה לי חברה נוספת בשולחן בעודה טורפת את המאפה הריחני.

בבת אחת הבנתי שאם אהסס עוד שניה לא יישאר לי כלום. גרפתי לי כף גדושה לצלחת וטעמתי.

ולא האמנתי.  קראמבל של עגבניות קיץ נהדרות שקורמלו עד כדי טעמי מרמלדה מתוקה ואצרו בתוכן טוסקנה שלמה. והפסטו העדין שנח לו עליהן בשמחה ירוקה. ומעל הכל שפע של פירורים זהובים, מתפוצצים בטעמי פרמזן עדינים. משהו שבין מאפה לסוג של פסטה נהדרת.

בקיצור, מנה ראשונה שהיא לחיים לחיים, או כמו שהצרפתיות טענו בארוחה – “לה בל וי…לה בל וי…”

קרמבל עגבניות ופסטו