קנולי פרסי – כשאלון שבו משגע אותי

את אלון הכרתי בקיץ שעבר, הדרכנו ביחד קבוצה של בלוגרים שהגיעה מחו”ל כדי לחוות ולהכיר את הקולינריה בארץ. כבר ידעתי ושמעתי על הכישרון שלו, כבר ראיתי תמונות נפלאות של מתוקים ומנות אחרונות שהממו אותי, כבר שמעתי על הסדנאות המעלפות שהוא מעביר, אבל שום דבר לא הכין אותי לבחור כל כך צעיר, מדליק ומוכשר בטרוף.

טיילנו יחד באותו הבוקר המדובר בשוק לוינסקי ומיד הבנתי איזו הבנה עמוקה יש לו לאוכל , לאנשים ולטעמים משובחים. צחקנו ומיד נשבענו להיפגש ולבשל ביחד. בינתיים הוצאתי את הספר הפרסי שלי ושנה שלמה חלפה לה אבל על אלון לא ויתרתי . וכך לפני שבועיים הוא הופיע אצלי בבית עם חיוך כובש ורעיון מהפכני. אני יכול להכין לך אקלרים נפלאים, עוגות שוקולד יפייפיות או מקרונים צבעוניים אבל הספר הפרסי שלך גרם לי לנסות משהו חדש, עם חומר גלם אחר, משהו עם זעפרן.

מיד קפצתי , זעפרן ומתוק? אין יותר מרגש מזה ואהוב עלי מטעם עדין ומרומז של זעפרן בתוך מנה אחרונה ועדיין לא הייתי מוכנה לקנולי הפרסי שהוא הכין לי.

מעדן פריך ועדין, טוויל מושלם, בתוכו קרם מסקרפונה עם טעמי זעפרן עדינים ביותר מקושט בפטל טרי ופיסטוקים קלויים. הוא הכין אותו בקלות כזאת שגרמה לי מיג להכין לו ארוחת צהרים פרסית , סוג של הכנה מכובדת למנה האחרונה שהוא הכין לי.

היה לנו בוקר מהסרטים הפרסיים, וכשנפרדנו, לא שכחתי לארוז לו קופסה עם אורז פרסי לדרך, שיהיה, ורק אז ישבתי בדממה וחיסלתי את כל את כל הקלוני המופלאים שנשארו לי על השיש.

קנולי פרסי