פיצה כרובית זה לא דבר שבעברי הייתי זוממת לאכול. מודה, בצק דקיק ומתפצפץ עשה לי את זה פי מאה.
אבל, הזמנים השתנו, המשקל השתנה, ואיזה כיף שפתאום יש אפשרות להחליף.
ופיצה כרובית נשמעה לי כמו אופציה.
אז ניסיתי להכין פיצה כרובית, והפכתי כרובית לבצק של תחתית הפיצה ולא אהבתי מה שיצא, אז ניסיתי שוב והוספתי והורדתי ובסוף יצאה לי פיצה כרובית חלום.
אפילו הבעל שפעם היה יכול להתמוטט רק מהשם פיצה כרובית טרף שתיים בהתלהבות.
פיצה כרובית זה פתרון נפלא לצאלייקים, לכאלו שלא אוכלים גלוטן, למי שרוצה לשמור על משקל, לכאלו שבקיטו, על מי שפשוט אוהב ירקות.
הבצק של הפיצה כרובית יוצא פריך מספיק, התוספות משגעות וביחד זאת ארוחה מושלמת.
במהלך חיי עברתי תהליך ארוך ומרתק של סקרנות ושייכות קולינרית. נולדתי למטבח הפרסי, חציתי את האוכל הישראלי ואת דרכי המשכתי בניו יורק, שם למדתי בבית ספר לבישול צרפתי. עבדתי בשלל מסעדות שעסקו בעיקר בחומרי גלם יקרים והתוודעתי למגוון מטבחים. מהאסייתי ועד הרומני, מהספרדי דרך היווני, מכולם שאבתי טעמים, אהבות וטיפול שונה בחומרי הגלם. אכלתי במסעדות עטורות כוכבים והתפעלתי מגאונותם של שפים מפורסמים. אבל בסוף, כמו בכל סוף, התעייפתי, והגעתי אל מה שנכון לי, אל השקט של סירי התבשילים, אל הממולאים, אל ריחות שמזכירים לי את הבית שלי. כולי תקווה שגם לכם הסירים האלה ימלאו את הבית בשמחה ובהתכנסות משותפת. אל תפחדו מהמתכונים, פשוט היכנסו למטבח ותתחילו לבשל.
עוד עליי >
אפשר מהבצק להכין מעין עוגיות או לחמניות?
לא