פבלובה אהובתי, המנה שגונבת את ההצגה בראש השנה

ניו יורק, ערב ראש השנה, בדיוק לפני 20 שנה.

בוקר קריר ובהיר כמו שרק לניו יורק יש להציע. ילדה אוחזת ילדה ושתיהן ממהרות לחגיגה בגן החדש.

אלו ימים ראשונים בגן ואני מרוגשת. לא מכירה את האימהות האחרות והן נראות לי זרות,מבוגרות ומנוכרות. אני כל כך מקווה לפגוש את האחת שתהפוך לחברה טובה ויחדיו נגדל את ילדינו.

ניו יורק מציעה לי בינתיים המון בדידות וראש השנה הזה מסמן בחובו התחלות חדשות ותקווה.

בגן, אנו מניחות את העוגה שהבאתי על השולחן המרכזי וממתינות לשאר האימהות.

לפתע  נשמע צחוק אדיר, בריא ומשוחרר מכוון הכניסה. ואז מלמול אין סופי במבטא שגרם לי לצחוק. צחוק טוב גורם לי להתאהב מיד.

לתוך הגן נכנסה סופת הוריקן עליזה ובידה מגש עם משהו שלא הכרתי. סוג של ולקנו בשלל צבעים מגרים וחושניים.

המנה נראתה לי משלומפרת ויחד עם כך ייחודית. סוג של רישול אופנתי בניגוד לשאר המנות המאורגנות והמסודרות של האמריקאיות הקפוצות.

סמנתה, במבטא אוסטרלי כבד, הסבירה שזאת פבלובה ושהיהלומים הצהובים הניגרים מעל הם פסיפלורות טריות. הכל היה לי חדש, מפתה ושייך לעולמות אחרים שלא הכרתי. וכך גם סמנתה.

מאותו היום לא נפרדנו, אני, האוסטרלית המקסימה והמאכלים הנהדרים שבישלנו לאורך השנים ביחד.

הקיץ הזה  היא ביקרה אותי שוב. טסה כל הדרך מסידני כדי שנוכל לבלות ביחד, קצת לבכות והרבה לצחוק על כל הדרך שעברנו.

כמובן שהכנתי לה פבלובה.

לראש השנה אני מכינה את המנה הממכרת הזאת. המנה שתמיד גונבת את הצגה. היא מענגת, נימוחה, ומבטיחה שנה נהדרת.

המתכון הוא של סמנתה, שכמובן נלחמת בחירוף נפש על מקומם של האוסטרליים בהיכל הכבוד של הפבלובות. את המרנג היא מכינה לא בצורתו היבשושית אלא כזה שמבחוץ הוא קריספי ובפנים עדין ונימוח כמו עוגה נפלאה. כך, הוא משתדך בצורה מושלמת להררי הקצפת שמעל וערמות הפרי הניגר.

אז ככה אני אוהבת את הפבלובה שלי – עמוסה, מפוצצת בפרי ובערמות של קצפת לבנה. כן, ככה אני מצפה שתהיה השנה החדשה שמתקרבת ובאה.

פבלובה, קינוח לראש השנה