עוגת היער השחור – היישר מהבלק פורסט

מילדות היה לי ברור שגרמניה היא מחוץ לתחום עבורי.

נוסעים, מטיילים, אבל לא “לשם”.

ה”לשם” היה מלווה בתנועה מגונה של אימא בליווי הערה על כל “המנוולים” שעדיין מסתובבים שם. בתור ילדים לא שאלנו שאלות זה היה מפחיד מדי. אמי לא הייתה שם וגם אנחנו לעולם לא ניסע למקום הרע הזה.

אפילו כשבגרתי והפכתי לנערה בעלת יכולת ניתוח למצבי לחץ  כשנקלענו בטעות, בטיול משפחתי  לגבול האוסטרי, מיד חטפנו היסטריה כללית וצרחנו את עצמנו לדעת עד שעברנו את הגבול חזרה. “הם מנוולים לא פחות” טענה אמא בלהט והפחידה אותנו עוד קצת, שיהיה.

שנים עברו, סיפורים על ברלין המהממת סופרו, אנשים נסעו לגרמניה וחזרו, ואני? . כלום. מבוהלת רק מלשמוע את השם.

עד שבוע שעבר.

הבעל נכנס בפיזוז עליז הביתה והודיע שכולנו נוסעים לחופשה משפחתית. “לאן”? שאלתי בשמחה, “ליער השחור” הוא ענה לי בזריזות של אחד שחייב להיפטר ממטען כבד.

 ”לאן?” התכווצתי בבהלה, “מה זה היער השחור?”  “זה אזור בגרמניה”, ענה המום מתשובתו שלו.

“מה” זעקתי באימה, גם גרמניה וגם יער שחור, אין סיכוי שאני טסה למקום המפחיד הזה, אין.

ואז מצאתי את עצמי באחד המקומות היפים שראיתי בחיי.

טבע במיטבו. פריחות נהדרות של פרחים מרהיבים, הרים ירוקים ועצים יפהיפיים.

וביניהם עיירות ציוריות ומאכלים, אוי כמה שטעים.

ואני? הפחדים עזבו אותי אט אט וטינה קטנה החלה לחלחל בי, על שנים רבות שפספסתי ביופי הבלתי נתפס הזה.

ובכל היער שאיננו שחור כלל וכלל, ניצבת לה בגאון ובגאווה, העוגה. עוגה שגם עליה גיחכתי, עד שטעמתי.

“מנוולים”, שמעתי את עצמי לוחשת, ” גם עוגות הם יודעים להכין”.

צדקה אמא, “מנוולים”.

עוגת היער השחור הורסת

עד לעיירה מרוחקת נסענו כדי לטעום את המקור בקונדיטוריה קטנה שטוענת שהם, ורק הם יצרו את העוגה הנפלאה הזאת. והיה שווה ? כן. לגמרי. העוגה שלהם הייתה מושלמת. נימוחה, רכה ועם טעמים נפלאים. והבעלים? נבחו עלינו בגרמנית, הפחידו אותי כהוגן והיו בלתי נחמדים.

אני הכנתי שתי עוגות קטנות יותר, נראה לי יותר יפה ונוח מאחת גדולה, אבל לשיקולכם.