עוגת דבש נפלאה

וידוי – בעצם שני וידויים.

אני מאלו שאם שואלים אותם מה הם ייקחו איתם לאי בודד קרוב לוודאי שאענה ללא שום היסוס, דבש.

כן, לא לחם, לא שוקולד, לא פסטה אופנתית, פשוט דבש.

מטורפת על דבש, מורחת כל בוקר על פרוסת לחם עם טחינה גולמית, מוסיפה למאכלים שונים ומשונים, בעצם כמעט על כל דבר ובכל תבשיל.

 יש בו עומק של טעמים, הוא צלול והוא טעים. אלוהים כמה שהוא טעים.

זכורות לי ארוחות ראש השנה בילדותי. הן היו כה חגיגיות ומרגשות, ואני?

רק מחכה לטבול את פרוסת התפוח שלי בנוזל הדביק והכתמתם. עוד לא הספיקו להניח את הצלוחית ואני שולחת אצבעות קטנטנות שמנגבות את טיפות הדבש שנוזלות וישר לפה, לפני שמישהו יראה.

והיום, יש סוגי דבש נפלאים, מזנים שונים של עצים ופרחים. בטעמים שונים ומגוונים – חגיגה אמתית של טבע במיטבו.

אבל כאן מגיע הווידוי השני – אני ממש לא מחבבת עוגות דבש. משהו שקשור כנראה לטראומת ילדות נשכחת עם ביס לא ידידותי בעוגה קנויה סוג ז’ אצל דודה סוג ה’.

והשנה, החלטתי להפסיק להימנע.

 דבש אוהבת? גם עוגה. חייבת.

ואז התחלתי לאפות. שבוע שלם אני אופה עוגות דבש, מנסה מתכונים מסובכים, דביקים ולא טעימים, מקטינה כמויות, משנה, מוסיפה – נאדה. עוגות שלמות נשלחות לחברים ושכנים שמברכים את האיבה החדשה לעוגה.

ואז, כשקצו כל הקיצים והרצון האדיר שלי לתת לכם מתכון  גבר, הנורה נדלקה.

מצאתי מתכון קטן וישן. הוספתי לו המון ג’ינג’ר, ושמן קוקוס ואגוזים טחונים, והורדתי חמאה לניקוי טעמים ובינגו.

גאה להגיש את עוגת הדבש שלי לחג. היא טעימה ויפה ושחומה וכמה כיף שהיא קלה להכנה.

עוגת דבש לחג