פעם זאת מילת הקסם, פותחת דלת מסתורית לנבכי הזכרון והטעם.
כל מה שפעם היה טעים?
לא תמיד, אבל ללב יש זיכרונות משלו, טעמים שנשזרים ומתובלים היטב בקטעי עבר מרגשים. שם הטעמים נחתמים ונסגרים בקופסאות קטיפה רכות שמחכות להיפתח ולזכור שוב.
כאלו הן העוגיות המלוחות האלו, שלא היה בית בישראל שלא הכינו אותן. הן היו מונחות קבוע על השיש, בתוך כלי זכוכית אטום בוואקום ואפילו לא זוכרת שהן היו אהובות עלי במיוחד.
רק בצבא למדתי להעריך את העוגיות המלוחות יחד עם כוס נס קפה שעירבבנו שעות כדי לייצר קצף שהרגיש כמו נסיעה לחול.
או, אז, העוגיות המלוחות האלו, שהביס הראשון בהן מפתיע כיכבו. משהו במתיקות הקפה עם מליחות העוגיה היה הבון טון של שנות השמונים.
ועכשיו ממש לפני יום כיפור התחשקה לי צנצנת זכוכית ובה המון עוגיות מלוחות. הקפה יהיה עדין נס קפה (נשבעת שזה הקפה שאני שותה) והביס הראשון שלהן, הפריכות הזאת, המליחות העדינה, תגיע עם חיוך של פעם.
מערבבים את כל המרכיבים ביחד לבצק אחיד וגמיש. יוצרים כדורים קטנים ומגלגלים לרצועות דקות באורך של 10 ס”מ בערך.
סוגרים או מברישים את העוגיות בביצה טרופה ומעל זורים המון שומשום. אפשר גם מעט מלח גסתם לצורה של עיגול כמו בייגלה.
אופים על גבי תבנית עם נייר אפייה עשרים דקות על חום של 170 מעלות עד שהן זהובות.
מצננים לחלוטין. מכניסים לכלי אטום עד 3 שבועות.
קטגוריות: חגים, מתכונים ליום כיפור, מתכונים לילדים, מתכונים לסוכות, מתכונים לפורים, מתכונים קלים להכנה, עוגיות, עוגיות לכיפור
תיוגים: מתכונים לעוגיות, עוגיות קלות להכנה
במהלך חיי עברתי תהליך ארוך ומרתק של סקרנות ושייכות קולינרית. נולדתי למטבח הפרסי, חציתי את האוכל הישראלי ואת דרכי המשכתי בניו יורק, שם למדתי בבית ספר לבישול צרפתי. עבדתי בשלל מסעדות שעסקו בעיקר בחומרי גלם יקרים והתוודעתי למגוון מטבחים. מהאסייתי ועד הרומני, מהספרדי דרך היווני, מכולם שאבתי טעמים, אהבות וטיפול שונה בחומרי הגלם. אכלתי במסעדות עטורות כוכבים והתפעלתי מגאונותם של שפים מפורסמים. אבל בסוף, כמו בכל סוף, התעייפתי, והגעתי אל מה שנכון לי, אל השקט של סירי התבשילים, אל הממולאים, אל ריחות שמזכירים לי את הבית שלי. כולי תקווה שגם לכם הסירים האלה ימלאו את הבית בשמחה ובהתכנסות משותפת. אל תפחדו מהמתכונים, פשוט היכנסו למטבח ותתחילו לבשל.
עוד עליי >
אפשר להחליף את החמאה ביוגורט או בשמן?
אפשרי