סרדינים מאוהבים בעשבי תיבול קיציים

“דגים”, הן מזמזמות לי מהבוקר, “דגים”.

“לא רוצות בשר, ולא רוצות עוף רוצות דגים לארוחת שישי, כמו שבכל בית מרוקאי יש.”

“סליחה”  אני עונה לזוג האדומות בחזרה, “יש בעיה קטנה, לצערי, אני לא מרוקאית “.

“חבל באמת” מפטירות הנ”ל בצמד חמד וזלזול מופגן.

“מה צריך להביע החבל הזה” אני מיתממת, כאלו שאינני יודעת את התשובה.

“אני יכוה לצלות לכן דגים בגריל, השבתי בשמחה, רק כדי להמשיך עם ההשפלה.

 “לא רוצות בגריל, רוצות כאלו אדומים ברוטב חריף רוצות כמו שיש אצל ההיא מהכיתה עם חלה טרייה” מוסיפה השנייה.

 ואני? בפרצוף מופתע, שהרי אני מעריצה הכי גדולה של העדה. אוהבת את הדגים החריפים, הסלטים, את המפרום, הקוסקוס ושאר המעדנים, והכל טעים, כל כך טעים.

אז העזתי, וזה לא בדיוק. נתתי אינטרפלציה אישית וחצי פולניה, ויצא קייצי ונפלא.

זוגות של סרדינים מנוקים וממולאים בעשבי תיבול טריים, מטוגנים בעדינות במחבת ברוטב חריף וחמצמץ.

ובערב, הגשתי להן בגאווה את המנה. כמובן עם חלה טרייה, ואיזה סלט או שניים.

בהתחלה הן מצמצו במבוכה, היססו, לאט לאט החליטו להמר, וצללו ראש.

כשכל הסיר התחסל, והן ליקלקו את השפתיים, חייכתי לעברן.

בקול שקט וברור אמרתי “ובדיוק כמו אצל החברה עם החלה, אני הולכת לנוח בזמן שתבריקו  את כל המטבח”

סרדינים מאוהבים בעשבי תיבול קיציים