כשיש סרדינים בשוק, אני כובשת.
את יצרי בקושי,
ואותם.
בכבישה קלה, לא מעיקה, כזאת שמשאירה את הטעם הנפלא שלהם שאין כמותו לשום דג אחר שאני מכירה.
אני מכינה מרינדה, הכי פושטית ומכניסה אותם רק לשעות ספורות. אין צורך ביממה, שהרי איך אפשר לחכות?
סרדינים כבושים אני יכולה לטרוף ככה, ממש מתוך הקערה, עם מזלג ומיד לפה,
אבל הכי כיף להניח אותם על לחם מחמצת חרוך בגריל, ואז זו בכלל חגיגה.
את הסרדינים אני קונה טריים ומפלטת בבית לבד ובקלות, משטחים אותם, מורידים את הראש ואיתו מושכים את כל האדרה שיוצאת בקלות. למי שזה מסובך שיבקש ממוכר הדגים לפלט אותם.
אני גם משוגעת על העור שלהם, אל תעזו להוריד אותו, כל הטעם הנפלא בתוך העור.
קטגוריות: דגים, מנות ראשונות, מתכונים, מתכונים לארוחת ערב, מתכונים לארוחת צהריים
תיוגים: מנות פתיחה, מתכונים לבראנץ׳, מתכונים לקיץ
במהלך חיי עברתי תהליך ארוך ומרתק של סקרנות ושייכות קולינרית. נולדתי למטבח הפרסי, חציתי את האוכל הישראלי ואת דרכי המשכתי בניו יורק, שם למדתי בבית ספר לבישול צרפתי. עבדתי בשלל מסעדות שעסקו בעיקר בחומרי גלם יקרים והתוודעתי למגוון מטבחים. מהאסייתי ועד הרומני, מהספרדי דרך היווני, מכולם שאבתי טעמים, אהבות וטיפול שונה בחומרי הגלם. אכלתי במסעדות עטורות כוכבים והתפעלתי מגאונותם של שפים מפורסמים. אבל בסוף, כמו בכל סוף, התעייפתי, והגעתי אל מה שנכון לי, אל השקט של סירי התבשילים, אל הממולאים, אל ריחות שמזכירים לי את הבית שלי. כולי תקווה שגם לכם הסירים האלה ימלאו את הבית בשמחה ובהתכנסות משותפת. אל תפחדו מהמתכונים, פשוט היכנסו למטבח ותתחילו לבשל.
עוד עליי >
שלום רב,
את לא מאמינה איך התרגשתי לקרוא המתכון לסרדינים.
העליתי דמעות. אמא שלי ז’ל היתה מכינה סרדינים.
אני לא יודעת אם לפי המתכון שלך. אני רק זוכרת שהיתה
קונה לא 16 יח’ אולי כפול 10 ברצינות.
מאז שהיא איננה , לא אכלי סרדינים כבושים בבית.
אני גרה בקרית שמונה, לא זכור לי שראיתי סרדינים
בסופרים. כשגרתי בקרית ביאליק עד לפני 13 שנים, הייתי
קונה בשוק בעכו.
טוב שנזכרתי טוב שהעלית לי געגועים
ריגשת אותי מאד אסתר