סקונס

זוכרת היטב את הטיול הראשון שלי מחוץ לגבולות המדינה, אי שם בגילאי העשרה.

נחתתי לראשונה בחיי בלונדון, העיר האהובה עלי עד היום.

לא היה לי גרוש, עבדתי שנה שלמה במלצרות כדי שאוכל לטוס. התארחתי אצל דודים מקסימים ויצאתי סקרנית לרחובות.

פגשתי לראשונה בחיי פנקיסטים לבושי שחורים, מוניות יפייפיות, רחובות עמוסי תיירים וקרירות מסוג אחר ורק דבר אחד לא מצאתי, משהו טעים לאכול.

בשנים ההם היה לאנגלים להציע לחם ספוגי וחסר טעם, המון דוכני פיש אנד צ’יפס שומניים וקפה נוראי. לא היו קונדיטוריות או מסעדות מסעירות ואני שחלמתי שסוף סוף אראה עולם קולינרי חדש כל כך התעצבתי.

בשיטוטי, עברתי ליד מלון מהודר. מהלובי בקעו קולות חדשים. נכנסתי סקרנית והבטתי במחזה מיוחד במינו. שולחנות קטנטנים עם מפה צחורה, מעליהם מתנוססים מגשים כסופים בקומות, עמוסים מיני מגדנות. לצידן, כלים עם חמאה טרייה, ריבה אדומה ושמנת חמוצה. קנקני תה מחרסינה לבנה הונחו בעדינות ותוכנן נמזג לצד חלב לכוסות מעוטרות בפסי זהב.

עמדתי מהופנטת והבטתי באנשים לבושים בהידור יושבים בטבעיות סביב השולחנות הקסומים הללו ונהנים מניגון של נבל אמיתי עם נגנת יפיפייה. כל זה נראה כל כך אחר, וכנראה נראיתי כל כך המומה שמלצר אחד שאל אותי בחביבות אם אני רוצה שולחן.

“או נו” עניתי לו במבטא בריטי מגומגם יודעת שלעולם לא יהיה לי עם מה לשלם לשולחן כזה.

“אם כך את חייבת לצאת”, הוא חייך אלי, ואז פנה לעמדה ליד וחזר עם שקית קטנה ונתן לי אותה.

יצאתי החוצה לרחוב, השעה הייתה חמש, היה אפרורי והרגשתי קצת מסכנה. פתחתי את השקית הקטנה ובתוכה היה מאפה חמים. הרחתי אותו היטב, ונגסתי בתשוקה. הוא לא אכזב. היו בו פירות טריים, הוא היה נימוח, לא מתוק מדי, שונה מכל מה שהכרתי.

רק לימים הבנתי כמה דברים חשובים שהמאפה שקיבלתי מהמלצר המתוק בעולם היה סקונס!

את הסקונס אפשר לבצוע ולמרוח בשמנת חמוצה וריבה.

בלונדון מגישים בשעה חמש בדיוק תה בטקס מסורתי של מאות שנים עם מאפים נפלאים שאני חייבת להגיע מהר לשבת בשולחן שכזה ולהזמין בדיוק כאלו נפלאים.

אז מאז עברו המון סקונס בנהר האישי שלי, וגם המון לונדון. ישבתי כבר בכל הלובאים של המלונות הנפלאים שלהם והזמנתי כמו גדולה מגשים של תופונים ותה. כשהבנות שלי הגיעו לגיל הנכון הושבתי אותן נרגשת לטעום מהפלא. יש לציין שהן פחות הבינו על מה המהומה.

ואני לעולם, אוהב סקונס נפלאים, ביס אחד ואני שוב נערה שטורפת את המאפה המושלם באמצע לונדון הקרירה.

כמה הערות על בצק סקונס לפני שמתחילים. בעיקרון הבצק לא חלק אחיד גמיש או מבריק, להפך – הוא גושי, נראה לא אחיד לא מבריק והטיפול בו חייב להיות מינימלי לחלוטין, ממש כמו בצק של ילדים קטנים וזהו סוג קסמו. נוגעים בו כמה שפחות, קצת עם קצוות של האצבעות ואח”כ מאחדים את היבשים והרטובים רק לקבלת תערובת גושית. זהו יותר לא נוגעים בו , פשוט משטחים מעט עם היד, קורצים עיגולים ואופים.

לכל מי שרוצה סרטונים מוסברים היטב ומצולמים עם כל השלבים אנא היכנסו לאינסטגרם שלי. בהייליטס מחכה לכם הסבר מפורט על סקונס.

קדימה זה קלי קלות.

סקונס