סלט עמבה

על סיפורי הפיקניקים המשפחתיים שלנו אפשר לכתוב ספר.

מאה איש (רעבים) מתכנסים פעמיים בשנה עם שמיכות, סירי אורז מהבילים ופיילה של בשר לקבב.

סבתא חנום, ישובה על שרפרף עץ קטנטן משפדת מאות קבבים בתנועת היד שרק לה הייתה. רק לפרסים יש את היכולת להכין כזה שיח של קבב, בחיי.

על המנגל העצום, דוד נתן הניח המון חצילים סגלגלים מבהיקים, עגבניות בשלות ובצלים לבנים. כשנצרבו היטב , בצורה מספקת , הם נוקו, ונקצצו גם. או אז הגיעה האטרקציה.

דוד גואל שלף בגאווה את קערת העמבה, שהרי בלי עמבה אין שמחה אמיתית אצלנו. אין קבב, אין פיקניק, אין צהלות.

העמבה הייתה סמיכה דיה, מפוצצת בחתיכות דקות של מנגו וחריפה במידה הנכונה. היא נמזגה בנדיבות לתוך הירקות החרוכים, ומיד נוצר סלט עמבה מיתולוגי.

הכנת סלט העמבה הייתה אות הפתיחה בתחילתו של הפיקניק.

סלט עמבה הוא מצרך קבוע אצלי במקרר, אני אוכלת אותו לצד דגים או בשרים על האש, אפילו עם חביתה.

מבחינתי הוא סלט מרגש ומזכיר לי את השמחה הגדולה שהייתה מנת חלקי עד לפני שנים ספורות.

סלט עמבה