שנים רבות שאני מחזרת אחרי רותי.
לא בטוח שהיא ידעה אבל אני בלב הערצתי.
למדנו בישול באותו בית ספר בניו יורק, וזו כבר הייתה עבורי קרקע פוריה.
אהבתי את ההסברים המפורטים שלה, המתכונים המדויקים שלה, את היד הנפלאה, את הכתיבה, הוי הכתיבה.
אהבתי לראות את העדינות שבה, את זה שהיא מחוברת לחיות ואהבת בעיקר עיזים (שזו החייה המתוקה בעולם) וחתולים, בכלל, יש לה נשמה יתרה.
ועזבו את כמה שהיא יפה.
ועכשיו רותי הוציאה ספר בישול נהדר ויפיפה שיושב לי על השיש באופן קבוע.
השבוע אירחתי אותה והיה לנו בוקר מיוחד. דיברנו שעות ובישלנו (טוב, בעיקר רותי בישלה, אני צילמתי והתפעלתי).
רותי בישלה מסבחה ביתית בגרסה שלה עם רוטב חריף מנצח וכשישבנו לאכול אותה עם שני כפות ובלי שום פיתה ליד הרגשתי אושר גדול.
המסבחה הייתה עדינה בדיוק כמוה עם טעמים נפלאים של גרגירי חומוס נימוחים שבושלו עם המון טעם. מעל הכל היא הוסיפה קוביות של בצל סגול ומזגה לנו בנדיבות מרוטב צ’ילי שומי וחרפרף נהדר שאני הולכת לאמץ באופן קבוע אצלי במקרר.
לסיום היא הכינה עוגיות חמאה של סבתא אבל אותן אני שומרת לפוסט הבא. בינתיים אל תפספסו את הספר הנפלא שלה, את המדור המעולה שלה בסוף שבוע בידיעות אחרונות או את תוכניות הטלוויזיה שלה. מובטח לכם עונג צרוף.
משרים את גרגרי החומוס כמה שעות או לילה בקערה גדולה עם המון מים. שופכים את המים ושוטפים את החומוס.
שמים את החומוס בסיר גדול, מוסיפים את המלח, המרווה, השום, עגבניות השרי, הפלפל החריף והבצל, ומכסים בהרבה מים. מביאים לרתיחה על אש בינונית. מכפים את הקצף שהצטבר. מוסיפים את הסודה לשתייה ומכסים בנייר אפייה. מבשלים ברתיחה עדינה למשך שעה או עד שהחומוס רך מאוד. מסירים מהאש.
מסירים לפלפלים את הגבעול, חוצים אותם לשניים לאורכם ומנקים בכף את השחלות והגרעינים. שמים במעבד מזון וקוצצים אותם גס בפולסים.
מוסיפים את השום והמלח ומעבדים בעוד 2-3 פולסים קצרים. מוסיפים את שמן הזית ומערבבים. שומרים בקירור.
יוצקים טחינה בצלחת. מוציאים את החומוס עם כף מחוררת (כדי להיפטר משאריות של מים) ומפזרים על הטחינה. שמים למעלה את הבצל הסגול, העגבניות הסחוטות או הצלויות ואת רוטב הצ’ילי בנדיבות.
אני מסתובבת עם המסבחה בכל העולם. הכנתי אותה בוייטנאם, בבייג’ין ובמילאנו. אבל בעיקר הכנתי אותה לעצמי, לילדות שלי, לבן זוגי, הורי, אחותי, בבית שלנו. והסיבה לכך פשוטה: מדובר במנה שהיא ארוחה שלמה, מזינה ובריאה מאין כמוה, משביעה לשעות ארוכות ולא מכילה סוכר ופחמימות (אלא אם מגישים אותה עם פיתה או לחם – לא חובה בכלל.) כשמתחשק אני צולה עגבניות שרי שלמות בתנור ושמה מעל, כשלא – פשוט סוחטת אותן טריות. הבצל החי הוא חובה, גם הצ’ילי הירוק החריף. אם לא רוצים אותו כשמן צ’ילי, פשוט שימו פרוסות של פלפל חי.
כמה עקרונות:
קטניות: מסבחה קלאסית מכינים עם חומוס. את המתכון הזה הכנתי גם עם שעועית לבנה, אדומה, בובס (נפלא!!), עדשים ואזוקי. ואפילו ערבבתי ביניהן. כדאי להשרות קודם אחרת הבישול ארוך מאוד והתחושה בבטן נעימה פחות.
סיר לחץ: מזרז תהליכים. במקום שעתיים וחצי, 30-40 דקות יספיקו לכם בכיף.
סודה לשתיה: גם היא מזרזת את הבישול ומרככת מאוד את הקטניות. אני תמיד מוסיפה קצת, ואם ממהרת אז יותר. בכמות גדולה היא משפיעה על הצבע של הקטניות אבל לא על הטעם.
נייר אפייה במקום מכסה: כל כך אוהבת את השיטה הזו! גוזרים מהנייר עיגול בקוטר הסיר, חותכים עוד עיגול קטן באמצע שישמש כארובה וככה מכסים ומבשלים, בלי שהחלק העליון יתייבש אבל עם אידוי מהיר. מוסיפים מים במידת הצורך.
מלח: לא נכון להוסיף מלח לקטניות בתחילת הבישול כי הוא מקשה אותן. בכל זאת תוסיפו. הסודה מתגברת עליו.
במהלך חיי עברתי תהליך ארוך ומרתק של סקרנות ושייכות קולינרית. נולדתי למטבח הפרסי, חציתי את האוכל הישראלי ואת דרכי המשכתי בניו יורק, שם למדתי בבית ספר לבישול צרפתי. עבדתי בשלל מסעדות שעסקו בעיקר בחומרי גלם יקרים והתוודעתי למגוון מטבחים. מהאסייתי ועד הרומני, מהספרדי דרך היווני, מכולם שאבתי טעמים, אהבות וטיפול שונה בחומרי הגלם. אכלתי במסעדות עטורות כוכבים והתפעלתי מגאונותם של שפים מפורסמים. אבל בסוף, כמו בכל סוף, התעייפתי, והגעתי אל מה שנכון לי, אל השקט של סירי התבשילים, אל הממולאים, אל ריחות שמזכירים לי את הבית שלי. כולי תקווה שגם לכם הסירים האלה ימלאו את הבית בשמחה ובהתכנסות משותפת. אל תפחדו מהמתכונים, פשוט היכנסו למטבח ותתחילו לבשל.
עוד עליי >
אפשר להשתמש החומוס מקופסאת שימורים?
אפשרי אבל פחות מומלץ
איזה כיף, במקרה כשפירסמת את המתכון שמתי חומוס להשרייה בבוקר. בערב כבר זללנו צלחת מהבילה. עם כפות, חוסל! כל כך אוהבת את הבלוג שלך. תמיד טעים ונעים.
תודה רבה ענת
האם הבנתי נכון שבעצם לא הייתה טחינה של גרגירי חומוס בכלל ?
כן נכון