כשהלב מתפוצץ מאהבה – טבית לאמצע השבוע

אתמול בערב נמרחנו כולנו מול הטלוויזיה. הכנתי פופקורן מפוצץ בצ’ילי לוהט והתחלנו לריב על השלט. לאחר ויכוח קטן אך אגרסיבי “הוחלט” להתביית על התכנית  “רויאל שף”, שם מצאתי את עצמי בין המוני קובות, ושאר מיני תבשילים מדהימים עם רטבים וטעמים של בית ומסורת.
מנגד היה המון עצב, בכי וגעגוע למשפחות שמחכות להם בארץ.
כל התמהיל הזה גרם לי לרצות לבשל משהו אמיתי, של שעות בתנור, שהצבע שלו שחום. כזה שמפיץ ריח משכר בכל הבית וגורם לכולם להירגע ולהרגיש בטוחים ואהובים.
השעה הייתה מאוחרת ולכן הלכתי לישון וקיוויתי שהגל הזה יעבור לי בבוקר.
כמובן שהוא נשאר, נשאר והתגבר.
התחשק לי טבית. אותו מאכל עיראקי נפלא שנשאר לנוח לילה בתנור. אך אבוי שאין בי סבלנות.
רציתי את אותו האפקט של הטעמים והעוף השחום הממולא והעדין, רק שיהיה מוכן ומהר, עד הצהרים.
והחלטתי להמר.
כמה זמן לוקח לעוף אחד להשחים? לרכז טעמים? להתמסר? התחלתי לאלתר.
במקום אורז החלטתי להכניס פריקי, אותו חלבון נהדר וטעים ובריא. הוספתי לו ערמות של בצל מטוגן ושום וירק טרי ומרענן והכנסתי ממנו לתוך העוף וגם מסביבו. שיהיה. ואז הוספתי המון ירקות שורש וגזרים וסלקים צבעוניים וקטנטנים וצ’ילי אחד חריף ומהר מהר ושיגרתי לתנור. והתפללתי.
ואחרי שעה כבר היה ריח נהדר, וכשהגיע זמנה של הקדרה שבתנור שילבתי אצבעות ופתחתי את המכסה.
העוף היה מושלם. מסביבו נחו ירקות ופריקי נימוח והטעמים מעולים. כל התבשיל נראה כאילו היה לו לילה שלם להתמזג ולא 4 שעות קלילות של בוקר לפטפט.
ממליצה לכם על המתכון הזה ליום שבו הלב שלכם מתפוצץ  מאהבה יתרה וכל מה שבא לכם זה לקחת את כל האהבה הזאת ולתרגם אותה לתבשיל נפלא

סוג של טבית ומתנצלת מראש בפני העדה העיראקית