אז זוהי שעתה היפה של הבמיה,
השווקים מתמלאים בירק הנפלא הזה שאני כה אוהבת. הפעם הבמיה היא זאת הקטנה, הבלאדית שאני ממש מכורה אליה. יש גם מתכונים נפלאים לבמיה ההודית בבלוג, לזאת הארוכה , אבל הפעם אנחנו עם הירוקים הקטנים ועזי הטעם הללו.
אני יודעת שיש רבים שחוששים ממנה, בעיקר ממה שנלווה לבישול ארוך של הבמיה, הריריות הזאת שיש כאלו שמכורים אליה.
בדיוק בשבילם נולד המתכון הזה שמניב במיה פריכה, כן, יש כזאת. במיה ששומרת על המרקם הראשוני שלה. היא לגמרי שונה מזו המבושלת בתוך רוטב.
הבמיה הזאת מעולה בפני עצמה, כתוספת מעולה לכל מנה .
את הבמיה הזאת אפשר ליבש בשמש החמה שעה שעתיים, אני אפילו את זה לא טורחת לעשות. פשוט מניחה אותה, ככה כמו שהיא על תבנית , מוסיפה לה כמה טעמים משותפים ולתנור. חום חזק, ממש עניין של קליה, והיא יוצאת כל כך טעימה. בחוץ היא פריכה, בפנים רכה, נפלאה.
מחממים תנור על מצב גריל ועל חום של 220
בקערה רחבה לתנור מניחים את הבמיה , עגבניות השרי, השום הצילי והטימין,
מזליפים על הכל שמן זית בנדיבות, מתבלים במלח.
מכניסים לתנור ל 15 דקות עד שהבמיה שחומה והעגבניות רכות, מוציאים מערבבים היטב את כל הירקות ומכניסים שוב ל 10 דקות נוספות לתנור.
מגישים חם או בטמפרטורת החדר לצד יוגורט צונן או אורז לבן.
במהלך חיי עברתי תהליך ארוך ומרתק של סקרנות ושייכות קולינרית. נולדתי למטבח הפרסי, חציתי את האוכל הישראלי ואת דרכי המשכתי בניו יורק, שם למדתי בבית ספר לבישול צרפתי. עבדתי בשלל מסעדות שעסקו בעיקר בחומרי גלם יקרים והתוודעתי למגוון מטבחים. מהאסייתי ועד הרומני, מהספרדי דרך היווני, מכולם שאבתי טעמים, אהבות וטיפול שונה בחומרי הגלם. אכלתי במסעדות עטורות כוכבים והתפעלתי מגאונותם של שפים מפורסמים. אבל בסוף, כמו בכל סוף, התעייפתי, והגעתי אל מה שנכון לי, אל השקט של סירי התבשילים, אל הממולאים, אל ריחות שמזכירים לי את הבית שלי. כולי תקווה שגם לכם הסירים האלה ימלאו את הבית בשמחה ובהתכנסות משותפת. אל תפחדו מהמתכונים, פשוט היכנסו למטבח ותתחילו לבשל.
עוד עליי >
היי רותם,
ראשית המתכונים שלך והצילומים פשוט wow אין מילים.
האם ניתן להכין עם במיה קפואה??
תודה לך וחנוכה שמח
תודה רבה!
ברור ואפילו יוצא מצוין