עוף בתנור

השבועיים האחרונים היו מהסוג שחותך אותך לגזרים ומפיל עלייך אימה נוראית.

בעיה רפואית, והמילה שאתה פוחד ללחוש נאמרת בקול רם וברור במסדרונות הצהבהבים של איכילוב. ומהרגע שהיא אופציה נשמתך מתחילה לזלוג.

יש רגע קטנטן ושביר בחיינו שבו מתקיים הפיצול שבין עולם בריא לחולה, וכל התפילות שלנו בגלוי וגם בנסתר הן להישאר בצד הנכון.

הפיצול הזה מבהיל, אבל בעיקר הוא נותן לי שקיפות שעדיין לא חוויתי. סוג של קריסטליות ברורה וממורקת ללא שריטה קטנה או כתם.

והשקיפות הזאת גרמה לעיני למצמץ בתדהמה מול החדות החדשה שהתגלתה לי.

התגלו לי רגשותיי, אהבותיי. התגלתה לי בפעם האלף ובדרך שסחטה לי את הלב, חשיבותה של משפחה מלוכדת.

ילדים, הורים, אחים.

והתגלו לי חברי.

כמו יהלומים עדינים, מלוטשים כהלכה, הם התגלו אחד אחד.

זוקרים ראש בדאגה, מניחים כתף כמשענת. מגיעים למחלקה עם חוש הומור ומצליחים להוציא מהבעל את החיוך ראשון. מתקשרים מארצות רחוקות וקולם חם ועוטף. מפעילים קשרים, מסמסים ואוהבים. כל כך אוהבים.

ואני נפעמת.

ויש לידי נשים חזקות שלא נבהלות כשאני קורסת. ומרימות אותי מהרצפה ומוציאות החוצה כדי לראות שמיים תכולים ותקווה. והן בטוחות שיהיה בסדר, הרבה יותר ממני.

אני דומעת, כי ראיתי כמה ברת מזל אני. חברות וחברים ידעתי לבחור לי בפינצטה, אחד אחת. ואני אוהבת אתכן, מאד.

הסוף טוב.

אלוהים שמצמץ, חמל. והדרמה נגמרה בשמחה גדולה וספונטנית של אלו שכבר ראו בצומת את הדרך ההיא וחזרו אחורה לדרך הבטוחה.

הרגשנו עטופים, מטופלים,  ויכולנו לנוח.

בבוקר שלאחר השמחה והתקווה הבנתי שאני בבייסיק של החיים.

נכנסתי למטבח והכנתי את האוכל הכי בסיסי. עוף בתנור, כזה שלא מאכזב, ותמיד ישיב לך בביטחון חזרה את הטעמים המוכרים והידועים. בדיוק כמו חברה טובה שאומרת שהכל בסדר ואת סומכת עליה לגמרי.

עוף בתנור הוא מסוג המתכונים שעוברים מדור לדור, לא מזייפים. יש מתכון מנצח ואיתו ממשיכים. את המתכון הזה לעוף בתנור

אני מכינה כבר שנים רבות, הוא קל להכנה וטעמיו מדוייקים. אין שבוע שבו אין בקשה של אחד מבני המשפחה לארוחת ערב של עוף בתנור עם סלט קצוץ, כמו שאמרתי, בייסיק.

עוף בתנור, צלוי, הטעים בעולם.