ביום שבת שטנו בירקון. אני והזאטוט.
התחלנו בפיקניק משפחתי על הדשא ואז ראיתי את הסירות המתוקות האלו והתחשק לי גם.
“בוא” אמרתי לזאטוט בגבורה “יוצאים לשיט בנהר”.
לרגע הרגשתי כמו שיטת ידועה שיוצאת ללב הים הפתוח, בפועל זה היה יותר כמו התקף חרדה מתמשך וארוך תוך כדי שמירת פסון וויסות פעימות לב לא סדורות אל מול פרצופו התוהה של הזאטוט.
האיש שאחראי על הסירות בירקון הוא האדם הכי מקסים שהכרתי, כזה שמחייך, מספר סיפורים מרתקים ויודע את ליבם של זאטוטים מפוחדים. לגבי האמא, הוא פחות קלע.
“קחי את ההגה ימינה ואז שמאלה ותשתדלי להיות באמצע הנהר אחרת תתקעי” אמר והביט בי במבט בטוח.
ואני? גייסתי את שאריות הביטחון והאומץ וקפצתי לסירה תוך כדי שאגות בהלה ומלמולים לזאטוט על כמה שלא מפחיד פה בכלל, נכון מתוקי?
והפלגנו.
ועוד איך הפלגנו, עברנו 100 מטר, פגשנו ברווזים שנעלמו בשניה וקפץ לנו דג דוחה לתוך הסירה. “אמא אני לא רוצה דג בסירה” בכה הזאטוט בלהט, “בטח מתוקי שלי, אמא כבר מעיפה אותו בחזרה לבית שלו, אבל קודם נתקן את הסירה שנתקעה”
“הצילו, צרחתי בחרדה לנוכח החשכה שירדה עלינו בארבע אחר הצהרים” ” הצילו” שאג הזאטוט בקול של בן ארבע ושיחק עם הדג שהמשיך לפרפר לידינו.
מתברר שהאיש המקסים מומחה בשמיעת צרחות במיוחד שהן כל כך קרובות ובא והציל. הדג הושלך חזרה למים ואפילו נתקלנו בעוד ברווז תועה שאיבד את אימו.
חזרנו קצת קפואים, קצת המומים אבל בעיקר עם חוויות של ניצולים. “ספר, ספר להם איך אמא הייתה גיבורה היום, איזה שייטת היא וכמה רחוק הפלגנו” ניסיתי לתחמן.
והוא? חייך, חיוך קטן כזה ואמר, “אמא לא פחדה בכלל”
השיטה הזאת לצליית הדגים מעולה, מלמעלה היא קריספית ושחומה ובפנים היא נימוחה ומאודה. פשוט להיט.
להגיש כך לאורחים את הסירה זה הכי שווה והכי יפה.
מקמטים היטב את ניר האפייה לפני השימוש.
מכניסים את הדג לרוחב הניר, ומקפלים כמו סירה משני הקצוות. קושרים עם חוט בצדדים כמו סוכריה. שמים לב שכל החלק העליון של הפילה גלוי. ממשיכים כך עם שאר הדגים.
מערבבים היטב את כל חומרי המרינדה.
מברישים היטב את המשטח העליון של הדג במרינדה. מכניסים לתנור בחום של 200 לעשרים דקות, עד שהחלק העליון שחום ומבריק.
מגישים כך לשולחן, אפשר לקשט במעט עלי ברוקולי או כל ירק אחר.
בתאבון!
במהלך חיי עברתי תהליך ארוך ומרתק של סקרנות ושייכות קולינרית. נולדתי למטבח הפרסי, חציתי את האוכל הישראלי ואת דרכי המשכתי בניו יורק, שם למדתי בבית ספר לבישול צרפתי. עבדתי בשלל מסעדות שעסקו בעיקר בחומרי גלם יקרים והתוודעתי למגוון מטבחים. מהאסייתי ועד הרומני, מהספרדי דרך היווני, מכולם שאבתי טעמים, אהבות וטיפול שונה בחומרי הגלם. אכלתי במסעדות עטורות כוכבים והתפעלתי מגאונותם של שפים מפורסמים. אבל בסוף, כמו בכל סוף, התעייפתי, והגעתי אל מה שנכון לי, אל השקט של סירי התבשילים, אל הממולאים, אל ריחות שמזכירים לי את הבית שלי. כולי תקווה שגם לכם הסירים האלה ימלאו את הבית בשמחה ובהתכנסות משותפת. אל תפחדו מהמתכונים, פשוט היכנסו למטבח ותתחילו לבשל.
עוד עליי >
נראה מקסים!
סליחה על הבורות – אבל מה זה פילטים?
וניירות אפיה – באיזה גודל? צריך לחתוך אותם?
תודה!
הי,
פילטים מהמילה פילה, דהינו דג מפולט ללא עצמות, פרוס לפרוסות. ובקשר לנייר אפיה, את יכולה לחתוך כל נייר לשניים או להכין אחד גדול וחגיגי.
שיהיה בהצלחה ושלחי תמונה.
תודה!
תודה לך לאה, ושמחה שאהבת.
רותם, תודה.
יצא מדהים. אמנם עם דג אחר, אבל אותו עקרון וסידור.
מנה מרשימה
שבת שלום
מחכה למתכון הבא
רינה
הי רינה, כיף לשמוע. משמח ששינית את המתכון זה הכי נכון וסימן שהוא עובד. שבוע מצויין.
רותם יקירתי ,
בשישי ״נבחרתי״ להביא מנה עיקרית לארוחה אצל ההורים. יהיו 12-14 איש.
כמה סלמון צריך ואיך עושים את המתכון לחמולה ?
תודה גדולה מראש
הי קרן, זוהי מנה מצוינת לכמות גדולה של אנשים. את יכולה להכין הכל מראש, להכין את פרוסות הדג בתוך ניר האפיה עם התיבול ורק לבשל בתנור אצל ההורים, שהרי זה מהיר מאד. בדרך כלל מנת דג לאדם כמנה עיקרית היא בין 150 ל 200 אז זה מה שתבקשי ממוכר הדגים שלך. שיחתוך לך 14 פרוסות נאות ועבות של הדג במשקל הזה בדיוק. בהצלחה ובתאבון
נראה מעולה תודה!
ולהגהה:
עלי->פרחי ברוקולי
סלומון->סלמון
תודה מיכאלה, אתקן מיד.
הכנתי הערב ויצא פשוט מעולה! מתכון קל, טעים ומרשים! מחכה למתכון הבא!
תודה שירה, איזה כיף לקרוא. יהיו מתכונים נהדרים וגם הספר בדרך. בתאבון
שלום רותם,
אני רוצה להגיב גם על מנה נוספת שאותה ניסיתי אתמול, אבל עליה אגיב במקום שלה.
הרגע סיימתי לאכול את המנה הזו. והיה לי כל כך טעים למרות שבזמן האחרון נהייתי אנטי דגים, בפרט לסלמון (תופעות הריון).
אבל נהנתי מכל רגע! יצא מעולה (עם הטעם של הג’ינג’ר והמעט דבש).
ממשיכה לטייל בין המתכונים שלך וליהנות מהטעם בכל רגע.
תודה רבה (איזה כייף שמצאתי את הבלוג שלך).
הי נועה, תודה. כיף שמצאת אותי, יש לנו דרך נחמדה ביחד.
גיליתי את הבלוג שלך השבוע במקרה, ופשוט התאהבתי!! אני מבשלת הרבה וחובבת בלוגים מושבעת. יצא לי להכין לא מעט פעמים דגים – כולל סלמון, בתנור, וגם במעטפה של נייר אפיה. אבל משהו במתכון הזה, פשוט ומדוייק! יצא מושלם!!
הרבה זמן לא נהניתי ככה ממתכון חדש!
לגמרי הולכת לחפור ולפשפש פה… תודה 🙂
(*אני נמנעת לחלוטין מגלוטן וסוכר, כך שגם דבש לא בתפריט שלי. המרתי בסילאן טבעי 100%, ללא תוספת סוכר. וזה לחלוטין תחליף ראוי!)
איזה כיף, שמחה שאוהבת. בתאבון יקירה
שלום רותם,נחשפתי לבלוג שלך, אחרי שצפיתי בתוכנית פודי’ס ונשביתי.
אני רוצה להכין את המתכון הזה לחג, רק יש לי שאלה אולי טיפשית : חוטי הקשירה לא נשרפים בתנור? יש סוג מסוים של חוטי קשירה,בהם את משתמשת?
תודה וחג שמח’ רותי
החום הוא כזה שלא ישרוף את החוטים אבל אפשר גם רק לקווצץ בקצוות כעין קשר. חג שמח רותי
הכנתי ויצא מושלם!!
איזה כיף 🙂 תודה!