סלט פטריות צלויות

בילדותי כל כך חיכיתי לגשם הראשון. קודם כל אמא העירה אותנו לטיפה הראשונה אפילו אם היא ירדה באמצע הלילה, אפשר היה לראות שהיא מתרגשת על אמת.

זה כנראה הזכיר לה את הקיבוץ, את הרגבים הלחים ואת הריח הזה המיוחד של דשא רטוב. היינו מביטים דרך החלונות הסגורים אל הממטרים המוארים בפנסי הרחוב שבחוץ והלומי שינה ואושר חזרנו למיטה.

בשבת הראשונה לאחר הגשם הראשון היה הכי כיף, היינו נוסעים עם סבתא ליער בן שמן.

כמה חיכיתי כל שנה לטיול הזה,  סבתא גיזה הייתה המומחית לענייני פטריות. היינו הולכים אחריה בחשש, מביטים בה אוחזת במקל גדול ומזהירה “זאת יפה, אבל אסור לקטוף היא רעילה, אפשר למות מביס אחד” אני ואחי היינו עומדים ליד הפטריה המורעלת כמכושפים, לא יכולים להתיק את עינינו מהקסם המפחיד בין העצים.

אחר כך היא הייתה מוצאת את הפטריות הטובות, קוטפת אותן עם סכין חדה כדי לא לפגוע בשורשים ומכניסה אותן בעדינות לסל מקש .

לאחר שהסל התמלא, וראינו מספיק מהיער ומהפטריות נסענו כולנו לקיבוץ, שם הבטתי כיצד היא מנקה את הפטריות משאריות החול. אז התחולל הקסם – היא פשוט טיגנה אותם במעט שמן ומלח. הוי, וזה היה נפלא.

איזו חגיגה, טעמים של סופות וגשמים, של רעמים וברקים, של יער והתרגשות של טיול בשדות פתוחים של אהבה לסבתא גיזה שלי.

מאז אני ופטריות חברים טובים, ביס קטן מפטריה צלוייה ואני שוב ילדה קטנה אוחזת בגאווה בידה של סבתא ביער הגדול ומפחדת מפטריות מורעלות.

סלט חם של פטריות צלויות