קמתי הבוקר ואיש לא אהב אותי. השמיים היו אפורים, ולי היה כבד בלב. לאט ובחשש גדול ירדתי מהמיטה, מביטה בעיניים כלות לעבר העץ שנשקף מהחלון. לצערי, לאחר הסופה של אתמול, במקום פריחה סגולה יפהפייה קיבלתי כמה ענפים גרומים ויבשים. זה לא הולך להיות יום קל, הבנתי, בעודי נושפת את נשימות היוגה למצבי לחץ ,שקיבלתי ממטפלת הוליסטית ידועה. איזה שד הופיע לי בלילה, פרץ לנשמתי, והרס כל חלקה טובה של אושר? הרי שום דבר לא באמת השתנה מאמש, שאלתי את עצמי בפליאה.
רצתי בזריזות לילדים. הם תמיד הקלף הבטוח כשאני מרגישה שזה אחד מאותם ימים. הפעם זו הייתה החלטה שגויה. הגדולה צרחה עלי בכל הכוח, וטענה שהחיים שלה חרא ונמאס לה מהכל, והמתבגרת השנייה הזהירה שלא אעז להדליק את האור, כי אין שום סיכוי שהיא הולכת היום לבית ספר. למה? שאלתי מבוהלת, מרגישה את תחילתה של החרדה מטפסת במעלה הגרון, כי אין לי חשק לחיות, ענתה בביטחון מקפיא, והסתובבה לצד השני. תחושת החנק התגברה.
הבעל – נזכרתי בעוד אופציה מנחמת, ורצתי למטבח. שם הוא ישב נינוח ועליז, אוחז בכוס קפה ריחני ומביט במחשב. איזה כיף, נרגעתי וחייכתי את החיוך הכי גדול שלי למצבי טראומה. בתגובה, שמעתי מלמולים לא רגועים בכלל מצדו, והבנתי שהמחשב התמים שבו הוא מביט, פתוח על אקסל הוצאות. את יודעת כמה בזבזנו החודש? לחש הגברבר, לא שוחחנו על צמצום? ושלף עוד מיני משפטים,שגורמים לכל אישה שפוגשת בהם לחשוב מחשבות קיומיות.
נמלטתי במהירות מהמטבח לכיוון הטלפון הסלולרי שבסלון, החברות שלי, אמרתי בכמיהה, רק כדי לגלות שאף אחת מהן לא חיפשה אותי, וגם אף אחת לא טרחה לענות לעשרות הטלפונים שלי. מהפייסבוק התברר, שאתמול הייתה ארוחה מדהימה, שלא הוזמנתי אליה, ובכלל לכולם יש חיים מדהימים, צבעוניים, וססגוניים. ומה עם חיי שלי? החלטתי להמשיך את היום ללא שום ציפיות מיוחדות.
לפתע, בשעות הצהריים, סתם כך בלי שום סיבה מיוחדת, וכמו סוג של פלא, התגנבה לי ללב אהבה חדשה, עדינה ומהוססת. אהבה עצמית מחבקת ומלטפת, שלחשה לי שהכול בסדר ואין מה לדאוג. אם את אוהבת את עצמך אז הכול טוב. הלב נרגע.
צלצלתי לבנות, והן כבר צחקו והיו לגמרי בטוב, וגם הבעל שכח את הבוקר וחברה טובה צלצלה והיה לה באמת אכפת. וידעתי שהיום הזה הולך ומשתפר. הבנתי כי עוד יגיעו ימים כאלו, אבל אם אזכור שאלו החיים, ויש בהם מקום, אפילו חשוב, של עצב אז אוהב את עצמי קצת יותר.
ותמיד אוכל להיזכר, כי לאהבה שבאה מבפנים יש את הכוח להעיף לעזאזל את כל השדים הרעים. אז כדי לגרש ימים של בדידות ועצב, מתכון מדהים שעושה תחושה של ביחד גם אם את הכי לבד.
עם המנה הזאת בטוח שלא תישארו לבד. מי שישמע מה בקדרה , ישוט אליכם עם קייק בסערות ובגשמים. זו מנה שאולי נראית טיפונת יותר מושקעת , אבל מאד קלה להכנה. כשתוציאו אותה מהתנור מבטיחה תשואות רמות מהקהל.
בקערה, ערבבו היטב את האורז (הלא מבושל), רוטב העגבניות וגרידה מחצי לימון.
קצצו דק את הבצל וכן את חבילת התרד. טגנו אותם כ- 10 דקות במחבת עם מעט שמן זית והוסיפו אותם למלית וגם חצי חבילת כוסברה או פטרוזיליה קצוצה (אני מעדיפה כוסברה, אבל לטעמכם).
עכשיו למרכיב המנצח – ערבבו היטב כף וחצי גדושות של רכז רימונים עם חצי לימון סחוט, והוסיפו לתערובת. תבלו במלח, פלפל, 3 שיני שום כתושות וכפית בהרט. זהו מוכן!
הניחו אותם בקערה ושיפכו עליהם מים רותחים מהקומקום. תנו להם לנוח עד שיתרככו ויהפכו לגמישים, בערך 5-6 דקות. עכשיו הם נוחים לגלגול ועוד לא מסמורטטים.
ראשית יש להפריד את העלים הירוקים, בהם נשתמש, מהגבעולים הלבנים.
את העלים הירוקים יש לחתוך איך שבא לכם, וזה כל הכיף. לא משנה איך תגלגלו אותם הם עדיין יצאו יפה.
הניחו בתוך כל חתיכה של עלה מנגולד (לפחות חצי עלה) כמות הזהה לכף שטוחה של מלית, והתחילו לעטוף אותה היטב והדוק בכל דרך שהיא. שלא כמו עלי גפן, בהם צריכים להקפיד על שיטת גלגול ספציפית, פה זה חוג למלאכה בסגנון חופשי. הדבר היחידי שיש להקפיד עליו הוא שלא יהיו חורים בעלה המגולגל.
בסיר כבד עם תחתית כפולה, יש להזליף 3 כפות שמן זית ולהניח בתחתית פרוסות עבות (3 ס”מ כל פרוסה) אך לא מאד צפופות של קישואים. מעליהן יש לזרות מלח ופלפל בנדיבות
הניחו את הממולאים, אותם יש לשים בצפיפות אחד ליד השני.
מעל הממולאים יש להניח 2 גבעולי תימין וחופן עגבניות שרי (הצהובות הכי מתוקות).
כעת אפשר להניח את השכבה השנייה – שוב פרוסות קישואים, (מלח ופלפל) שינוחו ברווחים שבין עלי המנגולד הממולאים, וביניהם שוב חופן עגבניות בתפזורת ו- 2 גבעולי תימין.
יש לכסות בנוזל עד לחצי גובה של הממולאים (ציר עוף או מרק עוף, גם מים עם מלח יעשו את העבודה), לבסוף יש לשפוך שוב מהמרכיב המנצח – 2 כפות רכז רימונים עם חצי לימון סחוט
הוסיפו עוד 5 שיני שום שלמות קלופות ברווחים שבין הממולאים. לסיום עוד 3 כפות של שמן זית. זהו, סיימתם.
הניחו את הסיר על האש הקטנה ביותר (או בחום 120 בתנור), כסו היטב, כשעה וחצי עד שכל הנוזלים נספגים היטב בממולאים, ובסיר אין כמעט רוטב. הניחו לו לעמוד עם מכסה סגור כ- 10 דקות נוספות.
עכשיו רק תכריזו מה יש בסיר ותפתחו את המכסה. כפיים!!!
קטגוריות: ארוחה בסיר אחד, דיאטה בלי להרגיש דיאטה, חלבי, להפיל את האורחים, ממולאים, מנות ראשונות, מתכונים, מתכונים בריאים, תבשילים, תוספות
תיוגים: מנות פתיחה, מתכונים עם מנגולד
במהלך חיי עברתי תהליך ארוך ומרתק של סקרנות ושייכות קולינרית. נולדתי למטבח הפרסי, חציתי את האוכל הישראלי ואת דרכי המשכתי בניו יורק, שם למדתי בבית ספר לבישול צרפתי. עבדתי בשלל מסעדות שעסקו בעיקר בחומרי גלם יקרים והתוודעתי למגוון מטבחים. מהאסייתי ועד הרומני, מהספרדי דרך היווני, מכולם שאבתי טעמים, אהבות וטיפול שונה בחומרי הגלם. אכלתי במסעדות עטורות כוכבים והתפעלתי מגאונותם של שפים מפורסמים. אבל בסוף, כמו בכל סוף, התעייפתי, והגעתי אל מה שנכון לי, אל השקט של סירי התבשילים, אל הממולאים, אל ריחות שמזכירים לי את הבית שלי. כולי תקווה שגם לכם הסירים האלה ימלאו את הבית בשמחה ובהתכנסות משותפת. אל תפחדו מהמתכונים, פשוט היכנסו למטבח ותתחילו לבשל.
עוד עליי >
האם אפשר להכין יום מראש ולחמם לפני ההגשה?
בוודאי שכן, אפילו לא יותר טעים. תודה ובתאבון
לטובת האמהות שיש לילדים קרניבורים…. כמה בשר אפשר להוסיף לכמויות שנתת והאם אז יש צורך בחליטה כלשהיא של האורז?
ותודה שאת מכריחה אותי להתמודד עם מתכון שתמיד רציתי להכין ♥
הי רימון, תוסיפי 400 גרם בשר לתערובת, ואין שום צורך בחליטה של האורז
היי רותם!
תודה על המתכון המדהים ועל הטקסט המקדים האותנטי שלך(:
האם הכוונה למלא את הסיר בנוזלים עד אמצע השכבה העליונה של הממולאים? או שעד לחצי הסיר כשהממולאים מהשכבה העליונה יבשים?
תודה רבה!!
עד החצי שהממולאים בשכבה העליונה יבשים
יצא לי מטריף! איזה עושר של טעמים.תודה רותם
איזה כיף, תודה!