לשבור את הקרח עם דג במלח

מדהים כמה כאב של חיים שלמים נמצא אצל הזאטוטים הקטנים. הם תמימים, מתוקים וחסרי דאגות, אבל בעצם עולם מלא של פחדים מסתתר לו עמוק בפנים. רק התחילו ללכת לגן וכבר הם יודעים, בצורה ישירה וללא מתווכים, את מה שאנחנו כל כך מתאמצים להסתיר. את מי אנחנו אוהבים ואת מי לא, מי רוצה אותנו ומי שלא. מתי הלב נחמץ מכאב של דחייה, ואיפה האגו הדפוק שלנו מורם מתחושה של אהבה.

כבר בכיתה א’ נאלצה בתי לחוות חרם חברתי. זאת הייתה תקופה איומה שחרצה לה צלקת מדממת בנפש הצעירה. אבל דווקא הכאב ותחושת הדחייה שעברה, הם אלו שגרמו לעלמה הצעירה לדעת להילחם כמו נמרה, על שלה, ולהפוך לאישה כל כך נחושה.

כאמא, התבוננתי בכאב ובהערצה על כוחות הנפש שלה. היא בעטה בכל הכוח וביקשה עזרה, היא בכתה בלילות, אבל  לא הרפתה, ולבסוף ניצחה. כבר בגיל כל כך צעיר נפלה לחיים האמתיים, חיים בהם מתקיים המאבק המתמיד להרגיש רצויים, אהובים.

בגילנו, אנחנו כבר יודעים שזה מאבק אמיתי אך דמיוני ופנימי. שהרי אתה זה אתה – מורכבות של טוב ורע. ובתור אדם עם רבדים אתה לא יכול להתאים להמונים. אבל הלב , הלב, מסרב להבין ועדיין תקוע בילדות ובחרמים. שהרי שם הכל היה כל כך גס וברור, אתה בפנים או בחוץ, אהוב או שנוא. והיום כל העסק בחוש כמו עוגה ועומד בגרון וגורם לבחילה.

אז לבתי וכמובן שגם לי אני מסבירה וממליצה שלצאת קצת מהמעגל הדחוס זה לא כל כך נורא. לכבד את האחר גם כשהוא לא שייך, להבין שבטח יותר קשה לו והוא מרגיש בודד. ובכלל, רצוי להסתכל לדחייה בעיניים ולדעת שזה לא נגדך או בעדך, זה פשוט לא המקום הנכון בשבילך. עדיף להתמקד במי שעושה לך טוב ואוהב ונמצא לגמרי, לעזוב את האין, שתמיד יכאיב נורא.

עבור ימים של המצאות במקומות הנכונים שני מתכונים מיוחדים ועדינים.

דג במלח – קל, נשבעת שקל.

דג במלח שלם, זוהי מנה מפוארת. בדרך כלל נהגתי להביט בהערצה כיצד מלצרים מיומנים במסעדות יוקרה שוברים לנגד עיני את מעטה המלח השברירי כדי להוציא מתוכו פיסות דג עדינות וטעימות כל כך. שנים פחדתי לעשות את הדג הזה לבד וכשניסיתי, נדהמתי כמה המנה הזאת פשוטה. אתם חייבים לנסות, זה פשוט דג במלח הכי טעים שיש. הוא כל כך לבן, נקי, ועדין שזוהי חגיגה של טעם משובח.