חורשט סבזי

חורשט סבזי (גורמה סבזי) זה השיא, לפחות של המטבח הפרסי. תבשיל חמצמץ, מפוצץ בירוקים בריאים, ואני בכלל מכינה אותו טבעוני. בלי בשר שכולם חושבים שהוא חלק מהעניין. הירוקים מתעדנים, הופכים לתבשיל אחיד, מגבשים טעמים והתבשיל מעל אורז לבן, אחד אחד, זו שמחה גדולה.

ובשביל התבשיל הזה, שיש לו מליוני אוהדים הייתי חייבת אורחת מיוחדת.

את שרית ארציץ הכרתי לפני שנים רבות. מהשנייה הראשונה שלנו אהבתי אותה. מכירים את זה? שישר מרגישים בנוח, שאפשר לפתוח את הלב, שמי שעומד מולך זה איש זר אבל לא באמת. הכל מוכר?

אז ככה. וישר אמרתי לה שהיא הכי מוכשרת בעולם, ושאני מתעלפת מהאיורים שלה והיא חייבת לפתוח בלוג אוכל , מאויר כמובן.

ואז פשוט התחלתי לעקוב אחריה, לראות את הכישרון העצום הזה ולהתרגש ממנו כל פעם מחד.

שרית היא מעצבת תעשייתית, ובאמת לפני 4 שנים היא סוף סוף פתחה בלוג אוכל, שבו היא מחברת בין 2 אהבות גדולות שלה. אוכל, ואיור. שרית באה מבית חצי טורקי וחצי סורי כך שאוכל טעים במיוחד היה מרכז החיים שלה. היום היא עוסקת בהמון פרויקטים החל ממלון שלם בירושלים, שקרוב לשוק מחנה יהודה ובעזרת האיורים שלה ניחוחות השוק הגיעו למלון. היא עושה סרטי סטופ אנימיישן המשלבים איור ואוכל ויוצרים מתכון שלם ובעיקר נהנית מכל רגע ומרגישה ברת מזל לעסוק במה שהיא הכי אוהבת בעולם.

בשבוע שעבר היא הגיעה אלי, וכמו אז בפגישה ההיא הכל היה כאליו אנחנו חברות של שנים. והכנתי לה גורמה סבזי, ואורז פרסי, וצחקנו ואכלנו ושרית צילמה, ואחר כך איירה. וכך יצא לי הפוסט הכי יפה שלי, וחברה חדשה.

חוֹרֶשְׁטְ סַבְּזִי (גוֹרְמֶה סַבְּזִי)

אצלנו בבית הייתה חלוקה ברורה: צהובים נגד ירוקים – גונדי חמים בתוך מרק עוף צהבהב מול גורמה סבזי חמצמץ מלא בעשבים טריים. שנים של ויכוחים בין אבא לביני. שנינו לא מסכימים. הוא טוען שאין כמו טעם חמוץ וירוק על גבי אורז מהביל, ואני בשלי: גונדי – זה השיא. לשמחתי, בגרנו, והבנו שהשניים יכולים להיות חברים טובים, והם אף משלימים טעמים. אבל בינינו, ולגמרי בסוד, אבא שלי תמיד צדק, כי גורמה סבזי הוא לחלוטין המלך של התבשילים.