עופר אף פעם לא הבין מה מצאתי בסינית המיושנת ברחוב 87. היה להם אוכל סיני טעים נורא אבל בניו יורק היו עוד מסעדות סיניות פי אלף יותר טעימות, עם עיצוב יותר נעים ולא כיסאות עץ נוקשים.
מה שכן היה במסעדה הסינית הזאת ולא באחרות שהם הגישו מיד כשישבת לשולחן נייר אפייה ועליו ערימת פנקייקים, או פיתות דקות או לחם, אלוהים יודע מפוצצות בבצל ירוק ופריכות כמו שרק פנקייקים סינים יודעים להיות.
הייתי מתנפלת עליהם בחדווה, מסיימת את הערימה ומפסיקה להתעניין בשאר התפריט.
אז פנקייקים כאלו, ממש עכשיו, בכלום עבודה, מפוצצים בתועפות של בצל ירוק ונחרכים על מחבת עם ממש ממש מעט שמן.
הפנקייקים האלו סוג של פיתה על מחבת והם אהבה ישנה שלי, וכמו כל האהבות הישנות, פחדתי לנסות אותה בבית, שמא אפגום בזכר הימים ההם. אבל הי, זה היה טעים ממש כמו שזכרתי ואם רק הייתי יודעת כמה קל להכין אותם הייתי כבר מכינה לכם ממש מזמן.
בשבועות אגב, הם יערמו בערימה על נייר אפיה בדיוק כפי שטעמתי אותם בפעם הראשונה.
דרך אגב שיניתי נסיון ושיניתי מקמח רגיל לקמח פיצה והתוצאה נפלאה. הפנקייקים הפכו לחצי פיתות חצי פנקייק וזה אפילו יותר טעים, לשיקולכם. אתם כמובן יכולים להכין חצי לבן חצי כוסמין.
שימו לב שהמחבת חייבת להיות לוהטת כשאתם מניחים עליה את הפנקייק לצריבה.
במהלך חיי עברתי תהליך ארוך ומרתק של סקרנות ושייכות קולינרית. נולדתי למטבח הפרסי, חציתי את האוכל הישראלי ואת דרכי המשכתי בניו יורק, שם למדתי בבית ספר לבישול צרפתי. עבדתי בשלל מסעדות שעסקו בעיקר בחומרי גלם יקרים והתוודעתי למגוון מטבחים. מהאסייתי ועד הרומני, מהספרדי דרך היווני, מכולם שאבתי טעמים, אהבות וטיפול שונה בחומרי הגלם. אכלתי במסעדות עטורות כוכבים והתפעלתי מגאונותם של שפים מפורסמים. אבל בסוף, כמו בכל סוף, התעייפתי, והגעתי אל מה שנכון לי, אל השקט של סירי התבשילים, אל הממולאים, אל ריחות שמזכירים לי את הבית שלי. כולי תקווה שגם לכם הסירים האלה ימלאו את הבית בשמחה ובהתכנסות משותפת. אל תפחדו מהמתכונים, פשוט היכנסו למטבח ותתחילו לבשל.
עוד עליי >
בוקר אור- האם יש תחליף בצל ירוק לכו סברה או אחר?! תודה
הבצק יצא כל כך דביק, ממש עיסה. יש מצב שהכמויות של הקמח או המים לא נכונות?