אגרול,
זיכרונות ילדות אצורים בתוך גליל קטן, שחום, פריך, לוהט. המון רוטב אדום שמכתים את הפה, מתוק חמוץ, שמח.
אגרול, פסגת הגאווה של ילדותי. ארוחות חגיגיות במסעדה סינית, ביס אחד במטוגן הפריך הזה וכולנו מאושרים.
זוכרת את העונג בפצפוץ האגרול, את הטבילה החוזרת בקערת הרוטב, את החלוקה של המאפה הנפלא הזה, כל אחד והאגרול שלו.
היה באגרול משהו מעולמות אחרים, משב אורינטלי קסום.
וגם היום.
יש ימים מסוימים, שהקור בחוץ מתעצם, והרצון שלי לאגרול מתעצם איתו.
כי בינינו אין כמו בית מוסק וערימת אגרולים מהבילים מונחת על השולחן וברקע קולות פריכים.
היום כמובן יש כאלו שאופים את האגרול, כתבתי בדיוק איך, רבים מכינים אותו מדפי אורז ללא גלוטן, גם את זה הסברתי היטב, הכל למטה בסוף הפוסט.
ועדיין, את שלי אני אוהבת בסגנון הקלאסי, המטוגן עם דפי אגרול אמיתיים.
כל השלבים של הכנת האגרול ועוד המון מתכונים שווים תוכלו למצוא אצלי באינסטגרם, בסטורי, בהיילייט, כדאי לכם לבוא, שמח שם.
כמה הבהרות חשובות
במהלך חיי עברתי תהליך ארוך ומרתק של סקרנות ושייכות קולינרית. נולדתי למטבח הפרסי, חציתי את האוכל הישראלי ואת דרכי המשכתי בניו יורק, שם למדתי בבית ספר לבישול צרפתי. עבדתי בשלל מסעדות שעסקו בעיקר בחומרי גלם יקרים והתוודעתי למגוון מטבחים. מהאסייתי ועד הרומני, מהספרדי דרך היווני, מכולם שאבתי טעמים, אהבות וטיפול שונה בחומרי הגלם. אכלתי במסעדות עטורות כוכבים והתפעלתי מגאונותם של שפים מפורסמים. אבל בסוף, כמו בכל סוף, התעייפתי, והגעתי אל מה שנכון לי, אל השקט של סירי התבשילים, אל הממולאים, אל ריחות שמזכירים לי את הבית שלי. כולי תקווה שגם לכם הסירים האלה ימלאו את הבית בשמחה ובהתכנסות משותפת. אל תפחדו מהמתכונים, פשוט היכנסו למטבח ותתחילו לבשל.
עוד עליי >