את השגעון שלי לממולאים אתם מכירים?
אז למה לא למלא בצק. אם אני ממלאת דובדבנים ובמיה, קישואים וכרובים ואפילו תפוחים ירוקים, איזו סיבה תהיה לי לא למלא בצק.
ולא סתם בצק אלא כזה נימוח, חמים, פריך ועגלגל, כזה שממלא לי את הלב ולמשפחה שלי מעלה חיוך ענקי של אושר. כי בינינו בצק ובתוכו בשר זו סיבה טובה להתכנס, להתכרבל ולהתפנק.
ומה יותר מתאים מהקור שבחוץ ללחמניות הממולאות והנפלאות שלי? הבשר נמס לתוך הלחמניה, הבצק עוטף אותה באהבה וביחד לצד סלט חרפרף זוהי חגיגה.
לבצק:
מכניסים את כל החומרים פרט למים, למיקסר עם וו לישה ולשים היטב. מוסיפים בהדרגה את המים עד שמתקבלת עיסה גמישה, בערך כ 7-8 דקות. מעבירים את הבצק לקערה משומנת עם ניילון (לא נצמד). משאירים במקום חם להתפחה במשך כשעה וחצי. כל חצי שעה מפילים את הנפח ולשים חצי דקה.
למלית הבשר:
לסיום:
זהו, מגישים חם עם סלט ברוקולי או סלט עגבניות מרענן ליד. מבטיחה שיהיה שמח.
במהלך חיי עברתי תהליך ארוך ומרתק של סקרנות ושייכות קולינרית. נולדתי למטבח הפרסי, חציתי את האוכל הישראלי ואת דרכי המשכתי בניו יורק, שם למדתי בבית ספר לבישול צרפתי. עבדתי בשלל מסעדות שעסקו בעיקר בחומרי גלם יקרים והתוודעתי למגוון מטבחים. מהאסייתי ועד הרומני, מהספרדי דרך היווני, מכולם שאבתי טעמים, אהבות וטיפול שונה בחומרי הגלם. אכלתי במסעדות עטורות כוכבים והתפעלתי מגאונותם של שפים מפורסמים. אבל בסוף, כמו בכל סוף, התעייפתי, והגעתי אל מה שנכון לי, אל השקט של סירי התבשילים, אל הממולאים, אל ריחות שמזכירים לי את הבית שלי. כולי תקווה שגם לכם הסירים האלה ימלאו את הבית בשמחה ובהתכנסות משותפת. אל תפחדו מהמתכונים, פשוט היכנסו למטבח ותתחילו לבשל.
עוד עליי >