התשוקה לאוכל סיני מגיעה תמיד בערב.
בשעות הצהרים היא חשאית לגמרי, נחבאת במחתרת. עם החשכה משהו קטנטן מזדנב לו לתחתית המודעות אבל נדחק משם בזריזות, וכשהערב נוחת? התשוקה נוסקת ועומדת יציבה וברורה. אוכל סיני, ולא סתם אלא זה עם הרוטב הדביק והטעים שמשתדך לאורז הלבן כמו חתן לכלה ועושה שמח בפה.
באותם רגעים נפלאים של רצון עז וברור המקרר נראה עלוב וכל תחליף למנה מבריקה ומזוגגת עם טעמים של סין נראית עלובה.
בדרך כלל הרצון הזה גורם לי להזמין משלוח ממסעדה בינונית וקרובה לבית.
אז זהו, לא יותר.
אין מי שיסרב לעוף בלימון, בדקתי.
המתכון הזה של עוף בלימון סידר אותי בחודשים האחרונים פעם אחר פעם. המנה זריזה להכנה וכל המשפחה משתוללת משמחה שהיא מוגשת לשולחן.
המתכון של עוף בלימון מבוסס על זה של עוז תלם הנפלא. הוספתי מרינדה (שאיננה חובה, אך מוסיפה) והופה לעבודה.
קודם כל חותכים את העוף לקוביות גדולות יחסית של 3 ס”מ כדי שישמרו על עסיסיות. מוסיפים להם את הקורנפלור השום והסויה ומניחים להם לחצי שעה.
בינתיים מכינים את הרוטב – שמים את כל המצרכים בסיר אחד ומבשלים כ 10 דקות עד שהרוטב סמיך.
מכינים את הבלילה – מערבבים את כל החומרים לתערובת עד שהיא מסמיכה, היא צריכה להגיע לסמיכות של שמנת מתוקה. במידה והיא סמיכה מדי מוסיפים מעט מים קרים.
מחממים שמן לטיגון עמוק, טובלים את פיסות העוף בבלילה ומטגנים כ 3 דקות או עד שהעוף מזהיב ומוכן לחלוטין. עדיף לטגן בכמה נגלות כדי לא לקרר את השמן. מוצאים לניר סופג ומערבבים מיד עם הרוטב שבקערה.
מקשטים במעט בצל ירוק ומגישים עם אורז לבן. עוף בלימון. הכי הכי יאמי.
במהלך חיי עברתי תהליך ארוך ומרתק של סקרנות ושייכות קולינרית. נולדתי למטבח הפרסי, חציתי את האוכל הישראלי ואת דרכי המשכתי בניו יורק, שם למדתי בבית ספר לבישול צרפתי. עבדתי בשלל מסעדות שעסקו בעיקר בחומרי גלם יקרים והתוודעתי למגוון מטבחים. מהאסייתי ועד הרומני, מהספרדי דרך היווני, מכולם שאבתי טעמים, אהבות וטיפול שונה בחומרי הגלם. אכלתי במסעדות עטורות כוכבים והתפעלתי מגאונותם של שפים מפורסמים. אבל בסוף, כמו בכל סוף, התעייפתי, והגעתי אל מה שנכון לי, אל השקט של סירי התבשילים, אל הממולאים, אל ריחות שמזכירים לי את הבית שלי. כולי תקווה שגם לכם הסירים האלה ימלאו את הבית בשמחה ובהתכנסות משותפת. אל תפחדו מהמתכונים, פשוט היכנסו למטבח ותתחילו לבשל.
עוד עליי >