קוביות שוקולד בשמפניה – כי ככה אני רוצה את השנה החדשה שלי

הבעיה היחידה בלחגוג אצלנו את כניסת השנה החדשה הייתה תמיד הבייבי סיטר.
אותה ילדונת מתוקה או סבתא חביבה שתסכים לפספס את החגיגה שלה עבור שלנו.
כל שנה, צמודים לחלון הגדול בסלון, שומעים את צהלות השמחה של מנהטן אגב נשנוש בלתי מספק מהמקרר, נשבענו, שבשנה הבאה זה יהיה אחרת.
ושנה אחת זה הצליח לי.
שבוע לפני כבר הפעלתי קשרים ופרוטקציות ומשכתי בכל חבלי הבייבי סיטר הלא קונבנציונליים. הודעתי לבעל בעליזות שהזמנתי מקום למסעדה הכי נחשבת ולכן יש להתלבש בהתאם.
את הג’ינג’יות האנרגטיות במיוחד התשתי, ודאגתי שיירדמו מוקדם, ואז והתחלתי לדאוג לעצמי. לבשתי שמלת ערב שחורה וחדשה, הציפורניים נצבעו באדום וכך גם שפתי. הרגשתי שהיום זה היום להיות סוערת.
הבעל שרצה ליישר קו לבש חליפה מגונדרת שלעולם לא נלבשה יותר ונראה כמו אחרון המבוהלים שיוצא לחתונתו שלו.
ואז יצאנו מהחדר, חגיגיים ונרגשים ישירות אל הסלון.

הסלון?

מה רע בסלון?

לא צריכים לצאת אל הקור ולא צריך להתייאש מביבי סיטר שלא תגיע לעולם. והדייט ? אותו הדייט בדיוק רק לא בטרנינג וכותנת ישנה.
על השולחן הייתה מפה לבנה וצחורה ועליה פרחים מרהיבים ובקבוק שמפניה צונן. ליד, מיטב המטעמים שטרחתי ובישלתי ובליני וקוויאר שחור ומפנק.
וכך ישבנו לנו שנינו, בערב השנה החדשה, ובחוץ היה קר וזה לא הפריע לחוגגים לצהול אל תוך השעות הקטנות.
ולנו? היה את אחד הערבים הכי נוצצים שיש.
מסתבר שניצוץ אמיתי ודייט מהסרטים יכול להתחבא גם בסלון המוכר והטוב שלנו.

שנה טובה ונהדרת לכולכם!

לאוטולונגי יש מתכון משגע לסילווסטר

ריבועי שוקולד בשמפניה – כי אם כבר שנה חדשה אז כדאי שתהיה כזאת