עוגת קטיפה אדומה (RED VELVET) – רטרו של סקסיות אמריקאית

בגיל 22 עזבתי את חיי בארץ ועזבתי לניו יורק. כל שנות העשרים שלי, משפחה, ילדים, מקצוע,  חלפו שם וגרמו לי במידה זו או אחרת להיות מי שאני היום. שהרי כל עשור משאיר בך חותם משמעותי, וזה שבנכר, גרם לי להמוני נימים גועשים בנשמתי אבל בעיקר לגעגועים עזים לארץ הולדתי.

אז חזרנו, כי מאד רציתי.

למעשה, כל כך רציתי לחזור ולסדר את הפאזל הקטוע של חיי ואת העשור שהשארתי בארץ שלא שמתי לב כמה חתיכות רבות ממני נשארו באמריקה הרחוקה.

ושנים שאני פה. מעורבבת בבליל ישראלי מתקתק וחוסמת געגועים חזקים לשם. חוסמת במיליוני תירוצים ואפילו ממאנת לבקר.

“זה רחוק מדי”  אני מסרבת להצעות,  כאילו שאני אמורה לחתור לשם בקייק. “העיר הזאת תמיד מתישה אותי”, אני מקטרת לחברותי.

והשבוע, טסתי לשם. מהמקום שנכון עבורי.

טיילתי ברחובות התוססים שהיוו לי בית כל כך הרבה שנים, והלב שלי נרגע.

מצאתי את הלבד שלי שכל כך אהבתי שם, והנפש דממה.

טעמתי את המאכלים שאני כל כך אוהבת, והחך שלי שקט.

פגשתי בדמויות מפתח של חיי והבנתי שוב, שאין מנוסה בעולם.

אתה מנסה לברוח והחיים תמיד ישיגו אותך, ירצו להחזיר לעצמם את שאבד להם בדרך.

הימים הראשונים גרמו לי לרצות לחזור לסוג השלווה של מחוץ לארץ. אך ככל שהתקדמו הימים הבנתי שזהו לא באמת המקום שלי. יותר סוג של אלוזיה. יפה, מרעננת, חדשנית אבל מתעתעת ולא נכונה עבורי.

ואהבתי את התחושה הזאת. את הידיעה הנכונה יותר של מדוע חזרתי. ולאן.

וכשהמטוס נחת בבן גוריון, חייכתי. ממש כמו שחייכתי השבוע לאנשים ברחובות ניו יורק, אך הפעם זה היה מהלב ולא מהסוג האמריקאי המנומס.

עוגת קטיפה אדומה (RED VELVET) – מחווה לניו יורק הקסומה.

אין יותר סקסית מהעוגה הזאת. רק השם שלה יכול להעביר בי צמרמורת.

RED VELVET – תגידו בקול רם ותרגישו כמה שהיא מושכת.

זוהי העוגה הכי אמריקאית שיש. השנה היא עשתה קאם בק מפתיע וכרגע מוכרים אותה בכל פינה בעיר.

היא אדומה, בעלת טעם שוקולדי קטיפתי ועשיר. מעליה יש זיגוג לבנבן וטעים נורא של גבינת שמנת וסוכר. נפלא, פשוט נפלא.

הצבע האדום מגיע במקור מסלק אבל כמובן שהיום משתמשים בצבע מאכל. אם צבע המאכל מפריע לכם תוכלו להשתמש בכוס של רסק סלק  ואז הצבע יהפוך לחום בורדו.

אני כמובן ממליצה על האדום אדום הזה. זאת רק פרוסה, אז שתהיה סוערת.