ברוסקטה של אוהבים – מגוון אופציות להגשת ברוסקטה

במשפחתנו, כבר דורות שמתקיימת מורשת קרב מפוארת. הכוונה היא פחות לכיבושי מלחמה רציניים  ויותר התרברבות כנגד חיות הטבע המסוכנות. אין דור שלא יקום בו גיבור. למשל אבי, שכבר 40 שנה מספר עם ניצוץ בעיניים כיצד נעקץ על ידי עקרב. בתור ילדים, וגם אבוי, בתור בוגרים רציניים, ישבנו אחי ואני חיוורים ומבוהלים כדי לשמוע על כאבי התופת שעבר, הצבעים האיומים שעל כף רגלו וכמובן כיצד פרפר ימים שלמים בין חיים ומוות. וניצח. כן, בקרב שבין העקרב, שחור כמובן,  אבי הגיבור ניצח. או הסיפור האיום של אימי, על היותה ילדה קטנה בקיבוץ. וכיצד אביה שעבד בשדות החשופים והיה בריון אדיר ממדים, הביס  נחש אימתני באורך של עשרות מטרים. “לעולם לא נראה נחש בגודל כזה” היא סיפרה בבעתה, ואנחנו פעורי פה והמומים, הכנסנו עוד גיבור לרשימת המוערצים.

ואני? כל כך רציתי גם סיפור משלי. משהו קטן לספר למתבגרות. משהו שיכניס אותי לפנתאון הגיבורות. וכלום. נאדה, אפילו לא עקיצה של דבורה אומללה.

אז זהו. השבוע זה קרה.

 קמנו בבוקר בחופשה באילת. קצת גירד לי ברגל ולא עשיתי עניין. בצהרים כבר חזרנו הביתה. בערב, כשהבטתי בעקיצה, הבנתי שסוף סוף זה קרה. הייתה שם דרמה שלמה. רגועה ומחושבת הראיתי לבכורה, החובשת בצבא. “אמא”, היא זעקה, “זו עקיצה של עכביש. ולא סתם. ארסי במיוחד. רוצי למיון מיד!”  חייכתי בסיפוק.

ברגל צולעת ופרצוף מיתמם הכנתי למשפחתי ההמומה ארוחת ערב. את הזאטוט הרדמתי, ועם מבט אדיש הודעתי לכולם שאני רגועה והולכת לישון בשלווה. בלילה תכננתי לפרטי פרטים את סיפור הגבורה. איך אני, האלופה, ניצחתי עכביש אכזר.

בבוקר, הפסקתי לצחוק. הרגל הייתה סגולה וכאבה נורא, ולמרות השמלה סטייל סקרלט אוהרה שלבשתי כדי להסתיר, נראיתי מסכנה. במיון של איכילוב אף אחד לא צחק. גם אני כבר לא נראיתי כל כך גיבורה. כשחזרתי הביתה, מרוטה, המתבגרות חייכו  אלי באהדה. ולי, נשאר רק הזאטוט בשביל להשוויץ : “אתה יודע מתוקי, לחשתי בדרמה קלה, אמא נעקצה על ידי עכביש גדול נורא. אמא שלך גיבורה” והקטן פרץ בצחוק, אדיר. “אמא את מצחיקולה”,  והתחיל לשיר בשמחה – “איצי ביצי עכביש טייל לו על הכביש… “

כשאני ממש רוצה להתעודד, יש מקום נדיר שמרים אותי מיד. שירי, חברה טובה, שיש לה בר יין נפלא. כבר שנים רבות שהיא מומחית גדולה של החיים ועוד הרבה לפני שמישהו הגה את צמד המילים הללו יחדיו: בר – יין, שירי כבר ג’ינגלה ואירחה והייתה המקור האמתי של האוהבות והאוהבים. המקום שלה קטן, קסום, ומי שמבין עניין יודע את כל הסודות הקטנים. למשל, שבפנים יש מערה קטנה עם אורות מעומעמים ומגישים שם את הברוסקטות הכי טובות בעיר. ויין צונן נהדר ועצה  או שתיים לחיים.

אז לכבוד שירי ולכבוד הקיץ שכאן, כמה מתכונים נפלאים לאירוח קליל של קיץ. ברוסקטות בשלל צבעים וטעמים עזים ולידם כמובן בקבוק שבלי לבן. דרך אדירה להחזיר את החיוך לפנים גם אם לא תמיד יצאנו גיבורים.

פורסים לחם שאור או בגט לפרוסות עבות ומורחים אותן בשמן זית. משפשפים את הפרוסות בשן שום טרייה וקולים על מחבת פסים כ- 3 דקות מכל צד עד שיש סימני חריכה.

מי שרוצה להכין גבינת ריקוטה נהדרת, קלילה וטרייה מוזמן. קלי קלות. בסיר גדול מרתיחים 2 ליטר חלב מלא וחצי ליטר רויון. מוסיפים כפית שטוחה של מלח. מערבבים עם כף עץ כ 10 דקות עד שנוצרים גבישים של גבינה. אני מעדיפה את הגבינה שלי לחה ולכן אוציא את הגושים ישר כשהם נוצרים לתוך חיתול בד שבתוך קערה. נותנים לחיתול להגיר את המים העודפים ותולים למשך חצי שעה מעל קערה שתספוג את הנוזלים. זהו. מוכן וטעים להפליא.

ברוסקטה של אוהבים