בדרך לחתונה שלנו, הבעל עצר את האוטו בחריקת בלמים וצרח, מנה בשוונג, מנה בשוונג, מהר אני בדרך לחתונה. לא וויתר גם ביום כזה.
כיליד רמת גן הוא בילה יותר בסביח מאשר בכל מקום אחר, והפך לבן בית. מילדות בסיום בית הספר, הוא נהג לקחת מנה ולחזור הביתה לארוחת צהרים הרבה פחות אטרקטיבית.
אז זו היתה עדיין הבוטקה הראשונה של הסביח המקורי האמיתי,
מאז עברו המון מים בנהר אבל גם היום לא יעבור שבוע בלי שהאוטו שלו יסע לבד לרמת גן, לסביח שהוא אוהב והם יודעים בדיוק איך נראית המנה שלו, בלי תפוחי אדמה, בלי לבן של ביצה ועם המון חריף ועמבה.
אז הכנתי לו כמעט כזאת, רק את הפיתות בצד, שיכין לו לבד.
בכלל, חשבתי הרבה על יום העצמאות ומה יותר ישראלי וכייפי מסלט סביח מפורק, כזה שאתה יודעת בדיוק את מה שבא לך להכניס לך לפיתה, או סתם בצלחת, מושלם.
את החצילים שלי אני אוהבת בשרניים, עבים, את הטחינה מדויקת וחמצמצה, מעל שני סוגים של חריפים מושלמים, רסק של עגבניות בשלות וביצים קשות שהן קצת רכות ועמבה, חייבת להיות עמבה.
זהו, וויתרתי על תפוחי האדמה, סתם מכבידים, הסלט הקצוץ יכול להגיע בצד, עם חמוצים.
בקיצור, אלו הטעמים שלי, אתם יכולים להוסיף או להחסיר אבל שתדעו שיש פה מנה מאוזנת ונפלאה.
עכשיו לפני המתכון כמה הבהרות חשובות
לגבי הטחינה – מדובר על טעם אישי, יש כאלו שמתים על הטחינה שלהם עם שום, או כוסברה או המון פטרוזיליה, או לאחרונה עם סלק, סגולה, או כורכום כתומה.
אני אוהבת אותה נטורל, ממש להרגיש את הטעם שלה, במיוחד אם היא משובחת. כזאת שנטחנת באבני ריחיים, שהיא עשויה מ- 100 אחוז שומשום טהור.
חשוב שהטחינה הגולמית תהיה טריה, אפשר כמובן משומשום מלא ואז הטעם שלה חזק יותר.
יש כאלו שאוהבים את הטחינה שלהם סמיכה ואחרים אוהבים אותה ממש דלילה וכולם צודקים, היא חייבת להיות לטעמכם. אני נותנת לכם כאן מתכון בסיסי, שלי. אם תרצו תוסיפו עוד לימון, עוד מים לדילוד עוד מלח או שום לחריפות. הרגישו חופשי.
את החצילים אין צורך להמליח ולתת להם להגיר נוזלים. שימו לב שתקנו חצילים טריים, מבהיקים. אתם יכולים לטגן אותם וכמובן גם לאפות, פשוט לזרות מלח ושמן זית מכל הצדדים ואז על תבנית עם נייר אפיה לתנור חם על 180 מעלות כעשרים דקות או עד שהם ממש משחימים ועשויים היטב, רצוי להפוך צד באמצע.
עמבה זו רק המלצה אבל חמה ומכל הלב, למי שאוהב.
בנוסף נותנת לכם עוד חריף אחד אדום, פגזי, את הירוק כבר נתתי לכם והמתכון ממש כאן
זהו, יש לכם את הצלחת הכי כייפית, צמחונית וטעימה, אבל בעומק אין יותר ישראלית ממנה. תכינו ליד עוד כמה סלטים ואתם מסודרים.
חג עצמאות שמח חברים וזכרו שלחגוג בצמצום זה יכול להיות הכי.
מכינים את הטחינה:
בקערה גדולה שופכים את הטחינה הגולמית. מוסיפים את המים וקוביות הקרח ומערבבים בעזרת מטרפה. בהתחלה הטחינה נראית מפורקת אבל ככל שתמשיכו לערבב היא תהפך למחית.
מוסיפים את המלח והלימון וממשיכים לערבב.
מעבירים למקרר, הטחינה תסמיך וטעמיה יתגבשו.
בינתיים מכינים את הסחוג האדום:
טוחנים ביחד את כל מרכיבי הסחוג. מעבירים לכלי סגור
מכינים באותו האופן את הסחוג הירוק.
מכינים את רוטב העגבניות – מערבבים את רסק העגבניות עם המלח.
חצילים:
מרבעים את החצילים, פשוט חותכים את הצדדים כך שהחציל הופך מלבני. חותכים אותו לאורכו לפרוסות עבות בערך 2 ס”מ.
לוקחים צלחת ומניחים בה את הקמח והמלח, טובלים את פרוסות החציל בקמח ואז מטגנים אותן במחבת עם שמן רותח כ 4 דקות מכל צד עד שהחצילים משחימים ומוכנים. מעבירים לצלחת עם נייר סופג.
לסיום:
מוציאים את הטחינה וטועמים, מתקנים תיבול, מי שרוצה יותר דליל מוסיף עוד מים קרים, מי שרוצה עוד לימון או מלח, זה הזמן להוסיף
קולפים את הביצים שהתקררו וחותכים אותן לחצי.
להרכבה – שופכים את הטחינה לצלחת הגשה רחבה, מעל מניחים את פרוסות החציל , מעל פותחים את הביצים ומניחים אותן מעל החצילים. בעזרת כפית מניחים מהסחוג האדום, והירוק לפי טעמכם. מוסיפים את העמבה ורסק העגבניות ומקשטים בפטרוזליה טריה.
מגישים עם פיתות חמות וסלט ירקות קצוץ בצד.
במהלך חיי עברתי תהליך ארוך ומרתק של סקרנות ושייכות קולינרית. נולדתי למטבח הפרסי, חציתי את האוכל הישראלי ואת דרכי המשכתי בניו יורק, שם למדתי בבית ספר לבישול צרפתי. עבדתי בשלל מסעדות שעסקו בעיקר בחומרי גלם יקרים והתוודעתי למגוון מטבחים. מהאסייתי ועד הרומני, מהספרדי דרך היווני, מכולם שאבתי טעמים, אהבות וטיפול שונה בחומרי הגלם. אכלתי במסעדות עטורות כוכבים והתפעלתי מגאונותם של שפים מפורסמים. אבל בסוף, כמו בכל סוף, התעייפתי, והגעתי אל מה שנכון לי, אל השקט של סירי התבשילים, אל הממולאים, אל ריחות שמזכירים לי את הבית שלי. כולי תקווה שגם לכם הסירים האלה ימלאו את הבית בשמחה ובהתכנסות משותפת. אל תפחדו מהמתכונים, פשוט היכנסו למטבח ותתחילו לבשל.
עוד עליי >