מרק עדשים שעושה שקט בלב כשסוער בחוץ

מכל מקום זועקים אלי הנתונים החדשים על המגפה החדשה. העיתונים מרוחים בכתבות ענק, המומחים מודאגים ומספקים טיפים להורים המבולבלים, ואני? מתבלבלת עוד יותר.

מגפת ההשמנה אצל ילדים פושה בארץ אבל מדלגת עלי ובגדול. דווקא אצלי, המתרברבת התמידית על אוכל פלא יומיומי, זאת ששלושה סירים מבעבעים להם דרך קבע על הגז, גודל לו בנחת כזאת או אחרת זאטוט באחוזון לא קיים.

גל עצמות, שלדון קטנטן וחייכן שלמרות שאני מבשלת לו מטעמים הוא אוכל כזית.

“מה זה הרזון הזה.” מתלוננים מהקהל הרחב. “הוא נראה חיוור” הם מוסיפים בדאגה. ואני? כל האגו צונח לי לרצפה. “יש לו טעם עדין” אני נושכת חזרה. “מעדיף סלט קצוץ וגבינה כחושה”

והשבוע, הוא חלה. וכל שאריות השומן שלא קיים נעלמו להם והשאירו אותי מודאגת ,מאד. שבוע שלם רק בישלתי מטעמים משמינים. נפלנו על חנוכה אז זה היה מושלם. סופגניות בשלל סוגים טוגנו בשמן עמוק, שמנות וקצפות הוספו. לכל תבשיל הוספתי חמאה והתפללתי שיטעם.

והזאטוט, מסרב בתוקף לכל הצעה, שומר על פיגורה ונראה רע.

ביום של גשם, נזכרתי במתבגרות הממורמרות ששומרות על משקל מדויק (אלא מה) והכנתי נזיד עדשים לגזרה נכונה. והפלא זה פלא – הזאטוט,  רק מהסיר הזה הוא רצה. עוד מנה ועוד מנה. והלחיים חזרו להיות ורדרדות והעניים ירוקות. וחיוך ראשון של טעמים טובים ומנחמים הופיע.

התבשיל עשיר בירקות וקטניות. הוא חמצמץ וחרפרף במידה עם קציצות קטנטנות של טעם נהדר. באמת ארוחה מושלמת ליום חורפי וגשום. כזאת שעושה שמח בלב כשבחוץ רטוב וקר.

מרק עדשים שעושה שקט בלב כשסוער בחוץ