מסבחה של כרובית

מאז שנולד לי הזאטוט נולדה לי אהבה חדשה.
כן, גם הוא, כמובן, אבל בעיקר אני בשגעת של חומוס.
כן, חומוס.
בשלל צורות ומרקמים, במיני מקומות משונים ונידחים. בודקת, מועכת, עם פיתה, ובלי.
חריף לא חריף ופול, וביצה, ובלי רוטב ועם.
בקיצור, פרשת דרכים חדשה.
בתור אחת שלא סבלה, אפילו לא קצת את הקטנייה החביבה הזאת והרימה אף וגבה כשגביעים קטנים וחמימים עם המחית המוזרה הגיעו לבני הבית שגרגרו בהנאה, אני די תופעה.
“רוצה להיפגש לצהרים?” אני מתחנחנת לחברה, שכבר הבינה את הבעיה. “לא, אני ממש לא במצב” היא בורחת לנפשה, יודעת שזה יגמר בחומוס כמו בפעם האחרונה.
אני מנסה לתחמן אחרת, ” רוצה להיפגש?” אני מיתממת. והיא, ישר חושדת, “איפה?” היא שואלת. ואני משקרת, “לא משנה, ממש לא”, ובלב ממפה את המקומות הנבחרים של החומוס.
וכך כולם נופלים בפח שאני טומנת, ויום יום אני מצחקקת לי בינות לניגובים, לטעמים הנפלאים של העידן החדש הקולינארי שלי.
עד שעליתי על המשקל. וצרחתי.

בזמן שעסקתי בתיחמונים, המשקל דיבר אמת.
בזמן ששקלתי בדוך או בסיבוב, המשקל התייצב, ולא על הצד הטוב שלו.
אז נרגעתי, בכאילו , ומצאתי מתכון מהמם.
לא צריכה בשבילו כלום ואף אחד. רק 2 כרוביות לבנות ובוהקות, ומחבת. מכינה לעצמי ברגעים קשים מסבחה משלי. נהדרת דיאטטית וטעימה מכולם. להיט, אני אומרת לכם, להיט.

מסבחה של כרובית עם סטייקים של כרובית מעל