טארט פירות של קיץ ושמש

נמאס לנו שאת מתייחסת רק לזאטוט, קראו לי המתבגרות לסדר. בפרצופים ממורמרים וטונים צורמניים הן שטחו טענות מפה ועד לסוף העולם.

“למה את מבשלת רק פתיתים ושניצל, למה???” זעקה הבכורה. יש לי פיגורה שזקוקה לתמיכה”,  “אני מבקשת שנחזור מיד לארוחות מאודות וירקות”. והשנייה, בפרצוף רותח, הוסיפה שמן למדורה: “למה רק לו את מכינה את הצ’יפס המיוחד? ומטגנת במיוחד את מה שהכי נחשב? גם אני רוצה אוכל שמן ועסיסי ולא סלט יבשושי”.

הן המשיכו בתלונות, שונות ומשונות. האחת דורשת את מה שהשנייה דוחה.

הבטתי בהן הלומה. אחר כך התפכחתי, והשבתי מלחמה. עניתי לכל אחת את משפטי המפתח הידועים והסברתי להן את עובדות החיים. כשזה לא עזר, עליתי מדרגה, והמשכתי עם משפטים נבובים כמו: ומה זאת החוצפה הזאת? ואיפה אתן חושבות שאתן גדלות? ובכלל אתן מספיק גדולות כדי לבשל לבד.

הרגשתי מותשת ומסכנה והבנתי שהפסדתי במערכה.

בלילה, ממש מאוחר, נפל לי האסימון.

המתוקות שלי, שבאמת כבר גדולות, עדיין קטנטנות – וזקוקות לאימא. כזאת שמבשלת רק להן, במיוחד, ויש לה זמן איכות עבורן, לבד.

והן צודקות לגמרי. שנים רבות היינו שלישיה ומאז שהזאטוט נולד, הוא תופס את כל הנפח. ולא קל לי להתפצל ולעשות מניירות בין תינוק למתבגרות.

לכן, זאת לא שאלה של שניצל או סלט. זהו פשוט הרצון שלהן להרגיש מיוחדות ונאהבות אקסקלוסיב, ובלי שום מנוזל שתלוי לי על היד.

למחרת בבוקר כתבתי להן פתקים של חנופה וקבעתי לנו דייט של בנות במטבח. מיד החלטתי לאפות טארט פירות במגוון אופציות מרהיבות. ידעתי שסוג כזה של מתוק יפהפה יעזור לי להפשיר לבבות כעוסים.  ליד השולחן דיברנו, שעות. וכל אחת בכתה בתור שלה. ואכלנו בתאווה. ובפנים של הבנות שלי הייתה רכות שזמן ארוך לא נראתה.

טארט פירות של קיץ, שמש ופיוס

בפרנץ קולנארי אינסטטיוט, בית הספר לבישול בניו יורק בו למדתי, רצו לגרום לנו לדעת היטב כיצד להכין בצק עלים. לשם כך היינו אמורים כמעט כל יום להכין למסעדה את הטארטים ההורסים הללו. על בצק העלים שהכנו לבד המסנו מעט חמאה ופיזרנו סוכר. לבסוף ציפינו בשלל פירות טריים ויפהפיים. אז נכון שלהכין בצק עלים אני יכולה מתוך שינה, אבל למה?? האמת שאין סיבה. קונים מוכן, וזאת כבר התחלה מעולה.

המתכון של טארט פירות כבר נכנס לרפרטואר עולמי, ולנו נשאר רק להכין ולנגוס. צ’יק צק של עבודה ובלי שום קרמים מיותרים. בצק עלים קריספי, פרות טריים, מושלם. והיופי, אוח היופי. כשנוגסים מהעסיס, נהיה לנו קיץ בפה ולב שאיננו כועס.