נעים להכיר

טיפול בבישול. כך קראתי לבלוג שלי ועדיין לא הבנתי לעומק את המורכבות האישית והדיוק של השם.

כנראה שהגיע זמני, והבנתי שכל מה שנמצא לי במחשכי הבטן ראוי לו לצאת החוצה, לאור.

שנים כתבתי למגרות, בהלוויות, במסיבות של חברות ועל גבי ברכות. ולפני שנה הייתה נחיצות להישמע, להראות.

אז אזרתי את כל שאריות האומץ והתחלתי לכתוב.

וכמו מעיין שופע המילים פרצו להן את הדרך ונכתבו כמעט מעצמן. מול המחשב, בחרדה אדירה ישבתי שבוע לאחר
שבוע והידיים מתקתקות מעצמן, ללא צורך בי.

התחושה הייתה שיש בנשמתי מלל מסודר ורשום והוא רק צריך להיות מועלה על הכתב.

שבוע לאחר שבוע, נגעתי בכל הכאב השמחה, האכזבה והבושה שהיו קיימים לי בפנוכו.

פוסט, ומתכון שמתאים לתחושה שהייתה מתעוררת בי לאחר שסיימתי לכתוב.

וראה זה פלא. מפוסט לפוסט חלו בי תמורות. בתחילה, משהו קליל, לא מורגש. סוג של הזדקפות עדינה. אחר כך שינוי
של ממש, אמיתי ונכון. עברתי טיפול – בבישול.

שנים של ביני לעצמי הפכו לנחלת הכלל והיה בזה משהו משחרר, מנקז מטהר. קראתי לזה חופש, ורק היום שנה אחרי
אני מבינה כמה צדקתי. החופש הזה לכתוב את הנימים של חיי מאפשר לי להתהלך עם תחושה של אחד ולא בפיצול
מחליש.

יש משהו שבוער בי ונרגע רק לאחר שכתבתי. ויש שקט נעים ולבן של יצירה וסיפוק. אנשים קוראים, מגיבים
מתעניינים ורוצים עוד. וכמה כוח זה נותן לי, כמה ערך עצמי.

תמיד אהבתי אנשים. התעניינתי, סוקרנתי מהחיים וממה שיש להם להציע. והיום הסנכרון מושלם. אני נותנת ולוקחת
עם שתי הידיים ואין כיף גדול מזה.

הבלוג שינה את חיי? לגמרי. הפך לי אותם על הראש. תענוג ואושר גדול. מומלץ ובענק.