הפרי שהכי מעורר בי געגוע הוא המשמש,
מגיח לפתע, מתמתק לו כתום ומתנשא, ולפתע נעלם.
משאיר שובל של געגוע למתיקות החמצמצה הכה מיוחדת שלו.
ובתקופה שלו אין מאושרת ממני, אני מכינה ממנו ניסים ונפלאות. משדכת אותו לעופות, מזגגת איתו בשרים, מכינה ממנו עוגות נפלאות, צולה, קולה, ואוכלת כמויות שלו ככה, כמו שהוא, חלום כתמתם.
והפעם אחת הריבות השוות, כזאת שמשמרת בתוך כלי זכוכית את כל הכמיהה אליו.
עם הריבה אפשר להכין המון דברים, חוץ מלמרוח על לחם שיפון חם עם תופעות של חמאה למטה.
הפוסטים הבאים יתנו עוד כמה מתכונים עם ריבת משמשים נפלאה שכזאת, אז ממליצה לכם ללכת להכין מהר וכמה שיותר.
במהלך חיי עברתי תהליך ארוך ומרתק של סקרנות ושייכות קולינרית. נולדתי למטבח הפרסי, חציתי את האוכל הישראלי ואת דרכי המשכתי בניו יורק, שם למדתי בבית ספר לבישול צרפתי. עבדתי בשלל מסעדות שעסקו בעיקר בחומרי גלם יקרים והתוודעתי למגוון מטבחים. מהאסייתי ועד הרומני, מהספרדי דרך היווני, מכולם שאבתי טעמים, אהבות וטיפול שונה בחומרי הגלם. אכלתי במסעדות עטורות כוכבים והתפעלתי מגאונותם של שפים מפורסמים. אבל בסוף, כמו בכל סוף, התעייפתי, והגעתי אל מה שנכון לי, אל השקט של סירי התבשילים, אל הממולאים, אל ריחות שמזכירים לי את הבית שלי. כולי תקווה שגם לכם הסירים האלה ימלאו את הבית בשמחה ובהתכנסות משותפת. אל תפחדו מהמתכונים, פשוט היכנסו למטבח ותתחילו לבשל.
עוד עליי >