המון תכונות אין לי, אבל אחת נהדרת יש ויש. כשאני פוגשת בסוג של גאונות ננעץ לי מידית משהו בלב. ישר, בלי השתהות ומחשבה מיותרת. הזיהוי הוא וודאי.
התכונה הזאת היא גאוות היחידה שלי. לאורך השנים כבר מצאתי וגיליתי מחוזות שווים במיוחד. זו יכולה להיות מסעדה נידחת או מלון קטנטן ומדויק. ספר מיושן בפינה הרחוקה של חנות הספרים או סתם אישה יפה במיוחד. אבל זה תמיד המשהו עם האקסטרה ברק שאני יודעת כמה שהוא שווה ומה הולך לקרות איתו.
זאת הסיבה שהתרגשתי מאד כשטעמתי את מה שיוסי שטרית מבשל.
אחרי יוסי אני עוקבת כבר שנים, עוד מהיותו הבעלים הצעיר של מסעדת ויולט הנהדרת שבאודים. לאחר 5 שנים מרתקות הוא ואשתו סגרו את המסעדה ויוסי בדק לאן פניו מועדות. כרגע הוא מבשל אוכל מסעיר בקיטשן מרקט שבנמל תל אביב ומאז שהוא נקרא שם לדגל המחזורים שלשו את עצמם ובצדק.
יוסי, ואשתו נעמה כבר 21 שנה ביחד והם צוות לעניין. היא אשת העסקים והוא האמן הבשלן.
ואיזה אמן.
ביד עדינה ובוטחת הוא מבשל ומלהט מנות נפלאות, יפהפיות וטעימות בטרוף. בשבילו מנה היא אמנות שלמה, תפיסה הוליסטית ומורכבת של הרבה מעבר לטעם.
ואכן- כך הוא מפסל באוכל, מצייר אותו ומרגש כל פעם מחדש, סוג של משימת חיים, של שאיפה למצוינות ושל יכולת וטכניקה שלא ראיתי אצל רבים.
אין לי ספק שהיעד הבא של יוסי היא מסעדה משלו, שם יוכל סוף סוף לקבל במה אמיתית ומדויקת לשאיפותיו ולתת לנו את המיטב שלו והפעם ממקום בוגר, שקט ומוקפד, בדיוק כפי שהוא מנהל את המטבח שלו.
מוכנה להמר שהכוכב הראשון של מישלן בישראל כבר בדרך, והוא שייך ליוסי ובגדול. מחכה לכך בסבלנות.
ומתכון אחד פשוט ונהדר שלו יש? ברור שיש.
פורסים את הסלק הרגיל והגדול לעובי של 3 ס”מ, וקורצים עיגולים קטנים או חותכים לקוביות של 2 ס”מ.
מערבבים היטב את חומרי המרינדה ומשרים את פרוסות הסלק לשעה.
לפני ההגשה מערבבים היטב את כל המרכיבים של סלט הקינואה ומעל מפזרים את פרוסות הסלק הצלויות.
כעת פורסים דק את הסלקים הצבעוניים הטריים ומפזרים פרוסות מהן בין הסלקים הצלויים.
מפזרים מעל הכל מעט מלח גס וטורפים, לא לפני שמצלמים את כל היופי הזה ומעלים לאינסטוש.
במהלך חיי עברתי תהליך ארוך ומרתק של סקרנות ושייכות קולינרית. נולדתי למטבח הפרסי, חציתי את האוכל הישראלי ואת דרכי המשכתי בניו יורק, שם למדתי בבית ספר לבישול צרפתי. עבדתי בשלל מסעדות שעסקו בעיקר בחומרי גלם יקרים והתוודעתי למגוון מטבחים. מהאסייתי ועד הרומני, מהספרדי דרך היווני, מכולם שאבתי טעמים, אהבות וטיפול שונה בחומרי הגלם. אכלתי במסעדות עטורות כוכבים והתפעלתי מגאונותם של שפים מפורסמים. אבל בסוף, כמו בכל סוף, התעייפתי, והגעתי אל מה שנכון לי, אל השקט של סירי התבשילים, אל הממולאים, אל ריחות שמזכירים לי את הבית שלי. כולי תקווה שגם לכם הסירים האלה ימלאו את הבית בשמחה ובהתכנסות משותפת. אל תפחדו מהמתכונים, פשוט היכנסו למטבח ותתחילו לבשל.
עוד עליי >
זה נראה כל כך טעים, מכינה מיד
תודה אהובה