אני שוחה בבריכת גורדון, כמעט כל יום ובכל מזג אוויר. גורדון היא בריכה של מי תהום קרים למדי, והיא לא מקורה. אולי זאת הסיבה שהיום שחיתי בגשם זלעפות (תנסו את זה זה כיף לא נורמאלי) כשחזרתי בחושך הביתה (למרות שהיה רק 16:00) ובחוץ השתוללה סופה, אני רציתי משהו טרי, פריך ובעל טעמים חזקים.
לקח לי כמה דקות להבין מה בדיוק בא לי. סלט כרוב אסיאתי.
כזה פושטי, לא מסובך אבל הטעמים מדוייקים.
תוך 10 דקות עמד לו סלט מפואר, לקחתי קערה עמוקה ומקלות אכילה, אסיאתי לא? וטרפתי.
ועכשיו גם לכם
במהלך חיי עברתי תהליך ארוך ומרתק של סקרנות ושייכות קולינרית. נולדתי למטבח הפרסי, חציתי את האוכל הישראלי ואת דרכי המשכתי בניו יורק, שם למדתי בבית ספר לבישול צרפתי. עבדתי בשלל מסעדות שעסקו בעיקר בחומרי גלם יקרים והתוודעתי למגוון מטבחים. מהאסייתי ועד הרומני, מהספרדי דרך היווני, מכולם שאבתי טעמים, אהבות וטיפול שונה בחומרי הגלם. אכלתי במסעדות עטורות כוכבים והתפעלתי מגאונותם של שפים מפורסמים. אבל בסוף, כמו בכל סוף, התעייפתי, והגעתי אל מה שנכון לי, אל השקט של סירי התבשילים, אל הממולאים, אל ריחות שמזכירים לי את הבית שלי. כולי תקווה שגם לכם הסירים האלה ימלאו את הבית בשמחה ובהתכנסות משותפת. אל תפחדו מהמתכונים, פשוט היכנסו למטבח ותתחילו לבשל.
עוד עליי >