טוב טעם בתוך שקית הפתעה

השבוע נערך הפיקניק המסורתי של המשפחה שלי. פעמיים בשנה אנחנו נפגשים בפארק עם מנגלים ובשר ומעלים עשן והמון זכרונות משותפים. זהו הצד הפרסי שלי, השמח והיצרי. משפחה גדולה ומורחבת, מפוצצת מילדים ודודים ודודות, נכדים ונינים. שבט עצום.

וכולם שועטים מכל קצוות הארץ עמוסים בכל השוויץ והגאווה שלהם. ארוזים בתוך תיקים שמתפקעים מכל טוב. כל דודה עם הסודות הקטנים שלה, שהופכים את המאכל שהביאה למעדן סופר על. כל נינה עם מתכון שלמדה והצליחה להציל מהדורות העתיקים, מהאריות האמתיים.

 קבוצות קבוצות הם מגיעים לפארק ואני מביטה בהם. כל משפחה עם העולם שלה והכאב שלה והשמחה והתקווה. כל משפחה סוחבת את הסל ובו כל הטוב והרע שעברה מאז הפיקניק של השנה שעברה. וזהו החלק שאני הכי אוהבת, ולכן אני באה מוקדם מאד בבוקר ומחכה. כי כשהם כבר קרובים ומניחים את הסלים הכבדים יש לכולם את אותו ניצוץ של שמחה בעיניים. ניצוץ של גאווה, על שייכות ועל משפחה גדולה. ולא שהכל שם מושלם, יש גם וגם. אבל בסופו של דבר יש 50 שנה של ביחד, והכרה עמוקה וכל כך חשובה לגבי הכוח של המשפחה.

והדור הצעיר הוא ההוכחה הכי ברורה לעוצמה של מסורת עתיקה. כי זה הוא שכל כך מבקש ומתחנן לעוד מפגשים כאלו, שבהם הם מתוודעים אחד לשני ומגלים את הסודות התמימים שלהם. בדיוק כפי שאנחנו היינו בגילם. והדודים מכינים לנו תה טעים וריחני שמרגיע את הנשמה בבת אחת, והטעם מעלה זיכרונות של ילדות. ובאותה הנשימה הם תוחבים לנו קוביית סוכר פרסי לפה, כי ככה שותים תה אמתי. שהרי זאת הסיבה לזיכרונות המשפחתיים מתוקים כל כך.

וכך, באמצע הפארק, בערבוביה של עשן מהמנגל והמאכלים המגרים, וכמובן שמיעת כל הסיפורים של הדודים הזקנים שנשמעים קסומים ודמיוניים, כולנו נמצאים. גאים על הילדים והנכדים, צוחקים ואוכלים ושותים. וכך עובר לו יום קסום עם המון שמחה והוקרה לשושלת ארוכה של משפחה.

את המתכונים המדהימים שאנחנו אוכלים בכל פיקניק אשחזר לאט לאט ועם המון כבוד בפוסטים הבאים, אבל בינתיים בגלל שכולנו לאחר שבועות של אכילה כפייתית, אני משתפת במתכון דיאטטי ומדהים שאכלתי בחג אצל חברים.

ר היא מארחת ובשלנית למופת. הפעם מעבר לתבשילי בשר מפוארים ומנות אחרונות מהסרטים היא הופיעה לפתע, אוחזת בידיה מגש ענק ובו עשרות שקיות מתנה מהבילות, קטנטנות ויפהפיות. מיד לקחתי אחת ופתחתי בזהירות. השקית רשרשה, מבטיחה הפתעה. כשפתחתי אותה התפרצו ממנה ריחות משגעים והמראה היה קסום. פילה של דג לבן נימוח ועסיסי בעל טעמים נקיים ועדינים כל כך. התאהבתי. נזכרתי איך בבית הספר לבישול השפים הצרפתים, הנפוחים מחשיבות עצמית, קראו למנה בשם מפוצץ והכריחו אותנו לקשור אותה בצורה מתישה וכך גרמו לי לשכוח כמה היא טעימה. כל השבוע אכלנו דגים בשקיות הפתעה. כל פעם בשלל טעמים חדשים. המנה קלה להכנה. טעימה כל כך, אלגנטית, ויחד עם זאת שובבה. ובעיקר, טרייה, דיאטטית ומרזה. יאללה להכנה.

ארוחה שלמה בנייר אפייה