חופש חנוכה זה אחד החופשים המאתגרים.
מצד אחד אפשר להעסיק את הזאטוט במיני מתוקים מטוגנים, מצד שני, בלי שהוא רואה אני גונבת לביבה או שתיים, סופגניית יוגורט קטנה וחשאית, או השם ישמור אוכלת בלי בושה סופגניית שמרים אמיתית עם ריבה.
הבוקר שיעמם לו, ומיד הצעתי להכין איתו סופגניות. כשעיניו אורו רצתי להכין בצק שמרים. בינתיים התחננתי שנלך להסתפר, “הפוני שלך כבר על העיניים” אמרתי לו ונשמעתי כמו סבתא שלי בימיה הטובים.
הוא הבטיח שנלך אחרי שהסופגניות יהיו מוכנות אז מיהרתי. כשהבצק תפח נתתי לו את הבצק אבל אז שמעתי אותו אומר בקול יציב, לא סופגניות אני רוצה דונאטס.
דונאטס זה סופגניות באנגלית, הסברתי לילד שלי שלעולם לא היה באמריקה אבל הוא יותר אמריקאי מכל מי שאני מכירה.
כן, אני רוצה את אלו עם החור באמצע. עם קרם למעלה עם סוכריות.
אז הכנו דונאטס.
כאלו עם החור באמצע, עם קרם למעלה וסוכריות.
והוא אכל, וגם אני, ובעצם כל מי שנכנס הביתה לקח עיגול עם חור והתעלף עם תה חם.
בחוץ הייתה סופה והדלקנו נרות, וכמובן ששכחנו להסתפר.
במהלך חיי עברתי תהליך ארוך ומרתק של סקרנות ושייכות קולינרית. נולדתי למטבח הפרסי, חציתי את האוכל הישראלי ואת דרכי המשכתי בניו יורק, שם למדתי בבית ספר לבישול צרפתי. עבדתי בשלל מסעדות שעסקו בעיקר בחומרי גלם יקרים והתוודעתי למגוון מטבחים. מהאסייתי ועד הרומני, מהספרדי דרך היווני, מכולם שאבתי טעמים, אהבות וטיפול שונה בחומרי הגלם. אכלתי במסעדות עטורות כוכבים והתפעלתי מגאונותם של שפים מפורסמים. אבל בסוף, כמו בכל סוף, התעייפתי, והגעתי אל מה שנכון לי, אל השקט של סירי התבשילים, אל הממולאים, אל ריחות שמזכירים לי את הבית שלי. כולי תקווה שגם לכם הסירים האלה ימלאו את הבית בשמחה ובהתכנסות משותפת. אל תפחדו מהמתכונים, פשוט היכנסו למטבח ותתחילו לבשל.
עוד עליי >